סחוס – הבדלי גרסאות

הכונדרוציטים מפיקים אנרגיה בנשימהב[[נשימה תאית|נשימה אל-אווירנית]] בשלבשhttp://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%96%D7%A8%D7%94:%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%99ל היעדר כלי הדם ברקמת הסחוס ולחץ החמצן הנמוך. מכיוון שחומרי תזונה אחרים מגיעים בדיפוזיה[[פעפוע|מפעפעים]] ממסב הסחוס, גודל רקמת הסחוס מוגבל ללוחיות דקות. פעילותם של הכונדרוציטים מווסתת על ידי הורמונים, כאשר יצירת גליקוזאמינוגליקנים מוגברת בעקבות הפרשת [[הורמון גדילה]], [[תירוקסין]] ו[[טסטוסטרון]] ומעוכבת בעקבות הפרשת [[קורטיזון]], [[הידרוקורטיזון]] ו[[אסטרדיול]]. חלוקת הכונדרוציטים מווסתת בעיקר על ידי רמות של [[הורמון גדילה]] (סומטוטרופין). הורמון זה אינו משפיע ישירות על הכונדרוציטים, אלא דרך הפרשה של [[IGF-1]] בכבד.

תכולת המטריצה של סחוס זה היא: 15%–22% קולגן (40% מהחומר היבש), שמתוכו 90%–95% קולגן מסוג II ו-5%–10% קולגן מסוגים VI,{{כ}} IX,{{כ}} X ו-XI,{{כ}} 4%–10% פרוטאוגליקנים, לרבות [[כונדרויטין סולפט]], [[קרטאן סולפט]] וחומצהו[[חומצה היאלורונית]]. אגירת מים בתאים מקנה לרקמה גמישות ועמידה בלחצים. נוסף על אלה הסחוס מכיל גם [[כונדרונקטין]], שקושר את הכונדרוציטים למטריצה.

סחוס אלסטי הוא סחוס בעל מבנה גמיש עם קשיחות בינונית והוא אינו מתאים לעמוד בעומסים. הוא נמצא למשל באפרכסת ה[[אוזן]], ב[[חצוצרת השמע|חצוצרות השמע]], ב[[בית הבליעה]] וב[[מכסה הגרון]] ושומר למעשה על הצינורות פתוחים בזכות הרכב המטריצה שלו העשירה באלסטין. לסחוס האלסטי מאפיינים דומים לסחוס הזגוגי, לרבות קיומו של מסב הסחוס העוטף אותו, ולעתים קרובות הוא ממשיך את הסחוס הזגוגי. מה שמייחד את הסחוס האלסטי הוא סיבי האלסטין שמעניקים לו צבע צהבהב, ועל כן הוא מכונה גם סחוס צהוב, והקולגןוסיבי קולגן מסוג II.

סחוס סיבי הוא מעין רקמת ביניים בין רקמה סחוסית לרקמה פיברוטית. הסיבים בו הם סיבי קולגן מסוג I ו-II, והמטריצה מכילה פחות חומר יסוד אמורפי, דבר המקנה לו צבע לבן. הוא מצוי באזורים העומדים בלחצים כדוגמת [[דיסק בין-חולייתי|הדיסקים הבין-חולייתים]], המפרק המאחה בין[[מאחה עצמות ה[[חיקהחיק]] (symphysis pubica) ואזורי חיבור של [[גיד|גידים]], [[רצועה|רצועות]] ו[[עצם|עצמות]]. סחוס זה מחליף את הסחוס הזגוגי לאחר שהאחרון נשחק, אך הוא חסר את יכולתו של הסחוס הזגוגי לעמוד במאמצים אופיינים למפרקים. הוא אינו נמתח ושביר. לסחוס מסוג זה אין מסב סחוס, והכונדרוציטים בו ערוכים בצורה אורכית. סיבי הקולגן שנמצאים בין שורות התאים נמתחים לאורך הסחוס או בצורה לא מסודרת, בהתאם לעומסים המופעלים על הסחוס. מטריצת הסחוס הסיבי נצבעת בצורה אצידופילית בתתקינים היסטולוגיים.