דייגו ריברה – הבדלי גרסאות

כישרונו של ריברה הוכר מגיל צעיר, וכבר בגיל עשר זכה במלגה ממשלתית ללימודים במכללת סן קרלוס לאמנות. בהמשך קיבל מענק ממשלתי שאפשר לו לנסוע ל[[אירופה]] להמשך לימודיו.

באוטוביוגרפיה של ריברה נטען כי במשך תקופה ב-[[1904]], הוא וחבריו לא אכלו דבר מלבד גוויות שנקנו מחדר המתים המקומי. ריברה היה מודע היטב להלם שבסיפור זה. ריברה טען כי הוא חשב ש[[קניבליזם]] היא הדרך המורה את העתיד. "אני מאמין שכאשר האדם יפתח תרבות נעלה יותר מהתרבות הממוכנת, אך הפרימיטיבית של היום, אכילת בשר אדם תהיה מותרת. משום שאז בני האדם יתנערו מכל האמונות התפלות והאיסורים חסרי ההגיון".

בשנת [[1907]] הגיע ריברה ל[[ברצלונה]] ללימודים, ושנתיים מאוחר יותר המשיך ל[[פריז]], שם חי ועבד בשכונת [[מונפארנאס]] עם קבוצה של אמנים ידועים. ריברה בילה זמן רב בבית האמנים לָה‏ רוּ‏ש (La Ruche) ב[[מונפרנאס]], שם צייר ידידו [[אמדאו מודיליאני]] דיוקן של ריברה ב[[1914]]. עם ידידיו הקרובים נמנו [[איליה ארנבורג]], [[חיים סוטין]] , אשתו של מודיליאני ז'אן אבוטרן, [[מקס ז'אקוב]], בעל הגלריה לאופולד סבורובסקי, והאמן [[מואיז קיזלינג]]; הקבוצה הונצחה בציורה של מארי וורוביף-סטבלסקה "הומאז' לחברים ממונפארנאס", המוצגת כיום במוזיאון ברוסיה. בנוסף, יצר ריברה באותן שנים קשר עם אמנים כ[[פבלו פיקאסו|פיקאסו]] ו[[ז'ורז' בראק]], והושפע מסגנונם ה[[קוביזם|קוביסטי]]. מאוחר יותר (בשנת [[1917]]) התרחק ריברה מהקוביזם והושפע מסגנונו של [[פול סזאן]], המדגיש משטחי צבע עזים וצורות פשוטות. במקביל החלו ציוריו לזכות בתשומת לב, והוא הציג במספר תערוכות.