ג'יימס צ'דוויק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ביקוע לא היתוך
מ תיקון קישור פנימי
שורה 20:
לאחר המלחמה חזר לקיימברידג' ועבד יחד עם [[ארנסט רתרפורד]], מורו, בחקירת פליטת [[קרינת גמא]] מחומרים [[רדיואקטיביות|רדיואקטיבים]].
 
ב-[[1932]] גילה ממצא חשוב במדעי ה[[גרעין האטום|גרעין]]: הוא גילה בגרעין האטום את החלקיק המכונה [[נייטרון]] (משום שאין לו [[מטען חשמלי]]). בניגוד לגרעיני ה[[הליום]] ([[קרינת אלפא|חלקיקי אלפא]]) שטעונים במטען חיובי ולכן פועלים עליהם כוחות [[דחייה (פיזיקה)חשמלית|דחייה]] חזקים בגרעינים של [[אטום|אטומים]] כבדים, הנייטרון אינו צריך להתגבר על מחסום חשמלי שכזה. לכן הוא מסוגל לחדור אפילו לגרעיני היסודות הכבדים ביותר ולבקע אותם, מה שהפך אותו לכלי חדש במחקר על פירוק אטומים.
 
באופן זה סלל צ'דוויק את הדרך ל[[ביקוע גרעיני|ביקוע]] [[אורניום]] 235 ובהמשך ליצירת [[פצצת אטום|פצצת האטום]]. על תגלית זו הוא קיבל את [[מדליית יוז]] ב-1932 ואת פרס נובל בפיזיקה ב-[[1935]]. בדיעבד גילה ש[[האנס פלקנהאגן]], מדען גרמני, גילה את הנייטרון באותו הזמן כמוהו, אך חשש לפרסם את תוצאותיו. צ'דוויק הציע לחלוק איתו את פרס נובל, אך פלקנהאגן היה צנוע וסירב לכבוד הזה.