כריסטוף מרטין וילנד – הבדלי גרסאות

ביצירתו המוקדמת של וילנד ניכרת השפעה חזקה של התנועה ה[[פייטיזם|פיאטיסטית]] שהייתה נפוצה בגרמניה באותם. כמו כן הושפע וילנד משירתו של המשורר הגרמני בן דורו [[פרידריך גוטליב קלופשטוק]] (Friedrich Gottlieb Klopstock). מאוחר יותר נפתח וילנד לספרות ההשכלה, וראה עצמו קשור ל[[אנציקלופדיסטים|האנציקלופדיסטים]] ב[[צרפת]]. בזכות קריאת כתביו של [[וולטר]] נפתח וילנד ליצירתו של [[שייקספיר]], ממנה תרגם לגמרניתלגרמנית 22 מחזות, שזכו לתפוצה רבה בגרמניה. ה[[סינתזה]] בין קשריו לתנועת ההשכלה, לבין מוצאו הגרמני והרקע הפיאטיסטי שלו, יצרו אצל וילנד את החיבור עם אנשי [[הסער והפרץ]]. ביחד עם קלופשטוק המבוגר ממנו, ו[[יוהאן גוטפריד הרדר]] הצעיר ממנו, יצא וילנד כנגד ה[[קלאסיציזם]] הראציונליסטי, והטיף לכתיבה משוחררת מכללים נוקשים ועשירה ביצרים וברגש. ב-[[1780]] פרסם וילנד את השירה האפית [[אוברון]], בה הוא מספר על קורותיו של גיבור אגדי מ[[ימי הביניים]] שנאלץ לנדוד לארצות המזרח. במסעותיו התמודד עם הרפתקאות ופיתויים מסוכנים, אולם בכל אותה העת שמר אמונים לאהובתו. בתוך עולם [[אבירים|אביר]] זה משלב וילנד את עולם הפיות, נוסח [[ג'פרי צ'וסר]] ושייקספיר. ברומן זה היה וילנד מנושאי הדגל של [[הסער והפרץ]] ו[[התנועה הרומנטית]], והיה מהראשונים שהתענגו בערגה על עולם ימי הביניים.

לוילנד הייתה השפעה ישירה על כל הרביעייה של ווימאר - [[הרדר]], [[גתה]], ובמיוחד על הצעיר שבהם - [[פרידריך שילר]], שהרבה לקרוא בתרגומיו של וילנד לשיקספיר. השפעתו של וילנד על שאר בני דורו הייתה בעיקר לרוחב, ולא לעומק. הוא פילס לשירה הגרמנית דרך בתוך חוגים שעד אז לא הכירו אלא שירה צרפתית. בנוסף, היה וילנד מי שהפך את שייקספיר לאבן יסוד בתרבות הגרמנית. וילנד גילה נועזות בנוסטלגיה שלו לימי הביניים, ובלעג שלו ל[[בורגנות]] הגרמנית צרת האופק. במגמות אלו השפיעה רבות על יוצרים גרמנים שחיו בזמנו וסמוך לו, שהבולטים שבהם הם [[אדלברט פון שאמיסו]] ו[[היינריך פון קלייסט]].