קונסטרוקטיביזם (למידה) – הבדלי גרסאות

למרות שניתן למצוא שורשים לגישה הקונסטרוקטיביסטית בגישות פרוגרסיביות שונות בעבר, קיים בכל זאת ייחוד לגישת ההוראה ולנסיבות הקיימות בבתי הספר של היום. הגישה הקונסטרוקטיביסטית, יותר מהגישות הפרוגרסיביות המוקדמות, מעוגנת במחקר ב[[פסיכולוגיה]] וב[[סוציולוגיה]]. המחקר הקוגניטיבי התרחב בשנים האחרונות וסיפק הבנות חדשות ביחס לאופיו של תהליך הלמידה. מאז [[שנות ה-60]], מחקרים רבים בתחום תיארו והסבירו תפיסות חליפיות של תלמידים, אופני חשיבה ופתרון בעיות בתחומי דעת רבים ושונים, שימוש בייצוגים בלמידה והוראה, ו[[מטה-קוגניציה]]. נוסף לכך, מחקרים בגישה פרשנית סיפקו תובנות לגבי ההשפעות החברתיות והתרבותיות על תהליך הבניית הידע. בהשפעת מחקרים אלו, הוצעו דרכים חדשות להגדרת מעשה ההוראה, למשל כיצירת ידע משותפת עם התלמידים. המורה במחקרים אלו נתפס כסוכן לשינוי מושגי, כמנחה וכתומך בקהילת לומדים.

 

 

בנוסף להשפעות הטכנולוגיה, כיתת הלימוד היום נמצאת בסביבה שונה מבחינת התנאים החבריים והכלכליים. השימוש הנרחב במבחנים אחידים (כמו מבחני "מיצב") בשלבי הלימוד השונים בבית הספר פועלים לחיזוק גישות [[שמרנות|שמרניות]] ביחס ללמידה והוראה. לעומת זאת, [[שוק העבודה]] מעריך כיום דווקא עובדים המסוגלים לחשוב באופן יצירתי, להשתלב בגמישות בסביבות עבודה חדשות, לזהות בעצמם בעיות, וליצור מוצרים מורכבים בשיתוף פעולה עם אחרים – כל אלו נושאים העומדים במרכזה של גישת הלימוד הקונסטרוקטיביסטית.