הלל ליכטנשטיין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←קורותיו: עריכה |
|||
שורה 8:
לאחר שנאלץ הרב ליכטנשטיין לעזוב את קלויזנבורג עבר ל[[אוראדיה]] (גרוסוורדיין) וישב שם בחיי דחקות אצל הנגיד לייב פרנקל. הרב ויינברגר והנגיד לייב פרנקל פעלו אצל ראשי קהילת מרגיטה שיסכימו שוב לקבל עליהם את הרב ליכטנשטיין כרבם. הפעם הייתה התנגדות של חלק מראשי הקהילה כיוון שחשו עלבון על כך שהרב ליכטנשטיין נטש אותם לאחר כשנה לטובת קהילה אחרת, אף שמדובר בעיר גדולה. המהריא"ץ ולייב פרנקל שכנעו את המתנגדים ובסופו של דבר מאמציהם נשאו פרי והרב ליכטנשטיין מונה שנית ב[[תרי"ט]] ([[1919]] לרבנות מרגיטה והסביבה.
לאחר שב[[תר"ך]] (([[1860]]) נפטר חותנו העשיר של הרב ויינברגר שנותר בחוסר כל, הרב ליטנשטיין העביר אליו ב[[תרכ"ב]] את רבנות מרגיטה ועבר לכהן כרב בסיקסו (Szikszó) בצפון-מזרח הונגריה. ב[[תרכ"ח]] ([[1868]]) נבחר כרבה של קהילת [[קולומיאה]] ב[[גליציה]], ומכאן כינויו "ר' הלל קולומאייר" (מקולומיאה).
ב[[תרמ"ג]] ([[1883]]) היה מיוזמי כנס רבנים ב[[לבוב]] שבו נוסדה "חברת מחזיקי הדת". התנגד להשתלבות היהודים בתרבות המקומית בגולה ולכן התנגד שיהודים ילמדו את שפת המדינה בה הם גרים. וזאת מתוך הנחה שמשיח יבוא במהרה ויעלה את כל היהודים לארץ ישראל. השקפה זו הייתה בסיס ל[[הקרע ביהדות הונגריה#כנס מיכאלוביץ|כנס הרבנים במיכאלוביץ]] אותו ארגן יחד עם חותנו בו התקבל "פסק דין חקוק בעט עופרת לזיכרון לדורות עולם". סמוך לאותה תקופה נקלע למחלוקת חריפה עם הרבי מ[[חסידות ויז'ניץ|וויז'ניץ]] בנושאי שחיטה.
| |||