האסכולה הוונציאנית (מוזיקה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישורים
מ תיקון קישור
שורה 13:
האסכולה הוונציאנית הגיעה לשיא התפתחותה בשנות ה-80' של המאה ה-16, כשאנדריאה וג'ובאני גבריאלי חיברו יצירות ענק למספר [[מקהלה|מקהלות]], קבוצות [[כלי נשיפה ממתכת]] ו[[כלי קשת]] ו[[עוגב]]. היצירות האלה הן הראשונות שכללו [[דינמיקה (מוזיקה)|דינמיקה]], ובין הראשונות שכללו הוראות מפורשות לחלוקת תפקידי הכלים בהרכב. בין נגני ה[[עוגב]] שהיו פעילים בתקופה זו היו [[קלאודיו מרולו]] ו[[ג'ירולאמו דירוטה]]; הם החלו להגדיר סגנון וטכניקה אינסטרומנטאליים, שעברו לאירופה הצפונית בדורות הבאים והגיעו לשיאם ביצירותיהם של [[יאן פיטרסזון סוולינק|סוולינק]], [[דיטריך בוקסטהודה|בוקסטהודה]], ולבסוף [[יוהאן סבסטיאן באך|באך]].
 
המונח "האסכולה הוונציאנית" משמש לעתים להבחין בינה לבין [[האסכולה הרומאית]] מאותה תקופה, שהייתה בדרך כלל שמרנית יותר מבחינה מוזיקלית. מרכזים חשובים של פעילות מוזיקלית באיטליה של תקופה זו היו גם ב[[פירנצה]] (ערש הולדתה של ה[[אופרה]]), [[פרארה]], [[נאפולי]], [[פאדובהפדובה]], [[מנטובה]] ו[[מילאנו]].
==מלחינים==