|
'''אבר מן החי''' הוא שמו של ציווי [[הלכה|הלכתי]] האוסר לאכול אבר שניטל מ[[בעל חיים]] בעודו חי. הציווי נמנה ב[[מניין המצוות]].{{הערה|[[מצווה]] תנ"ב (ה-452) במניינו של [[ספר החינוך]], ו[[מצוות לא תעשה]] קפ"ב (ה-182) ב[[ספר המצוות]] ל[[רמב"ם]].}}
ה[[תורה]] אוסרת לאכול אבר מן החי. האיסור מופיע לראשונה ב[[שבע מצוות בני נח]] יחד עם היתר אכילת הבשר: {{ציטוטון|אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו|[[S:ביאור:בראשית ט#ה|ספר בראשית ט, ד]]}}. המצווההאיסור מוזכרתלישראל גםמופיע ב[[ספר דברים]] בפרשייה העוסקת בהיתר "בשר תאווה":{{הערה|ולא תאכל הנפש עם הבשר|[[ספר דברים]] י"ב כ"ג}}.
בניגוד ל[[בשר בחלב]] אבר מן החי מותר בהנאה, כלומר מותר לכל שימוש למעט אכילה.{{הערה|[[S:פסחים כב ב|מסכת פסחים, דף כ"ב ב']]}}. לדברי ה[[תוספתא]] איסור אבר מן החי חל על [[בהמה|בהמות]], [[חיה (יהדות)|חיות]] ו[[עופות]], אך לא על [[דג]]ים ו[[חגב]]ים.{{הערה|תוספתא מסכת תרומות, פרק ט'}} ה[[רמב"ם]] מסביר דין זה בכך שהם אינם טעונים [[שחיטה]],{{הערה|[[משנה תורה לרמב"ם]], הלכות שחיטה, פרק א', פסקה 3}} ומאותה סיבה פסק [[הט"ז]] שדין איבר מן החי אינו חל גם על [[בן פקועה]].{{הערה|[[טורי זהב]] על [[שולחן ערוך]], חלק [[יורה דעה]], סימן י"ג פסקה 3}}
==חידוש==
אבר מן החי מוגדר כ[[חידוש]], מכיוון שלמרות שהתורה אינה מחייבת באופןבדרך רגילכלל אדם האוכל עצמות של דבר אסור כמו [[טריפה]] ו[[נבילה]], מכיווןשהרי שאיןאין בהם טעם, בגיד הנשה, ואילו אברבאבר מן החי האיסורחייבה הואהתורה למרותבכל שאיןאכילת אבר שיש בו [[בשרכזית]], גם אם שיעור זה נוצר רק משילוב של [[בשר]], [[עצם|עצמות]] ו[[גיד|גידים]].
מכיווןהיות שאיסורואיסור זה מוגדר כחידוש, קיים כלל האומר כי חידוש - 'אין לך בו אלא חידושו', כלומר ישאין לצמצםלכלול אתבחידוש החידושאלא ככלאת האפשר,המינימום ולכןהמוכרח ייתכןלו. שאיןמכיוון אדםשכך, עובריתכן על איסורשהאוכל אבר מן החי יתחייב רק אם אכלאכלו כולו כאחד. אבל במקרה שהאוכל חילק את שניהאבר ואכלו כך, אפילו אם אכילת החצאים נעשתה בתכיפות, ה[[כזית|כזיתיםתוך כדי אכילת פרס]], כללא אחדיתחייב בנפרדהאוכל. למעשה, [[רבי יוחנן]] ו[[ריש לקיש]], באו להסכמההסכימו על כך, שאדם שחילק את שני החצאים לפני שהכניסם לתוך פיו, אינו עובר על איסור אבר מן החי, שכן אכל כל חצי כזית בנפרד, ומעולם לא הייתה אכילה אחת של כזית. אך כאשר אדם חילק את הכזיתהאבר בתוךלשנים פיורק לשניםלאחר שהגיע סמוך לבית הבליעה, סובר רבי יוחנן שהדבר נחשב לאכילה אחת,. בצירוףוזאת העובדותמכיוון שהןשלדעתו הכנסתאכילה החתיכהמוגדרת לתוךלפי פיוהנאת היההגרון, בשיעורכלומר המתאיםהחיך, והנאתהוממילא גםדי מצטרפתבכך עלשהאבר ידיהגיע הנאתשלם גרונואל שנהנההחיך משתיכדי החתיכותלחייב את האוכל. ריש לקיש חלוק על הדבר, וסבורולדעתו שלאאכילה דימוגדרת בכך,לפי אלאהנאת צריךהמעיים{{הערה|מעיים ששתיבלשון החתיכותהתלמוד ירדוהם לתוךכינוי בנילאיברים המעייםהפנימיים.}}. שלומכיוון כאחדשכך, ללאצריך לעיסהשהאבר המפרידהכולו אתיבלע חלקיבשלימות החתיכהכדי אלולחייב מאלואת האוכל{{הערה|{{בבלי|חולין|קג|ב}}.}}.
==ראו עוד==
|
