מיני-סדרה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ZéroBot (שיחה | תרומות)
מ r2.7.1) (בוט מוסיף: ru:Мини-сериал
מ ←‏בטלוויזיה: קישורים פנימיים
שורה 7:
אלמנט חשוב אחר עליו עמד פרנסיס וין, הוא כי [[אופרת סבון]] ו[[סדרת טלוויזיה]] רגילה, אינם יכולים לאפשר לדמויות הראשיות להתפתח יתר על המידה, מכיוון שעל הסדרות האלו להיות משודרות ללא הגבלת זמן. במיני-סדרה, מצד שני, יש פתיחה מוגדרת, אמצע מוגדר וסוף, כב[[מחזה]] או ב[[נובלה]], המאפשרים לגיבורים להשתנות, להתבגר, או אף למות, לפי צרכי העלילה .."<ref name="suggestions"> ''[http://www.museum.tv/archives/etv/M/htmlM/miniseries/miniseries.htm Miniseries]''</ref>. כך, סדרה רגילה, ששידורה בוטל לאחר כמה פרקים, או שהוחלט שלא להקליט עונה נוספת שלה, אינה עונה על הגדרת "מיני-סדרה".
 
יש הרואים את תחילת הפורמט בשנת [[1974]] עם המיני-סדרה ה[[קנדה|קנדית]] "החלום הלאומי" (The National Dream) וסדרת הטלוויזיה של [[ABC]] {{כ}}"QB VII" על פי ספרו של [[לאון יוריס]] בכיכובו של [[אנתוני הופקינס]]. בעקבות נסיונות ראשוניים אלו עובדו [[ספר|ספרים]] נוספים לטלוויזיה בפורמט זה בהצלחה רבה. "[[עני ועשיר]]" על פי ספרו של [[אירווין שאושו]] הייתה מיני-סדרה בת שנים עשר פרקים שאורכם שעה, ששודרה ברשת [[ABC]] ואף ב[[ישראל]] בשנת [[1976]], והוכיחה כי הצלחת הפורמט לא הייתה מקרית. בשנת [[1977]] שודרה המיני-סדרה "[[שורשים (סדרת טלוויזיה)|שורשים]]" על פי ספרו של [[אלכס היילי]]. הסדרה זכתה בארצות הברית להצלחה עצומה, ועוררה דיון פומבי בשאלות הנוגעות ל[[אפרו אמריקאים]], למשטר ה[[עבדות]] ול[[גזענות]]. הצלחתה הייתה באופן חלקי בשל האופן בו שודרה. שנים עשר השעות המצולמות חולקו לשמונה פרקים ששודרו ברציפות במשך שמונה ימים, עם פרק סיום בן 71 דקות, שמשך 130 מיליוני צופים, והיה בעת בה שודר הסדרה הנצפית ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה עד אז. הצלחת הסדרה קיבעה את הרעיון, ומאז צולמו מיני סדרות רבות, ביניהן יש להזכיר את "[[שואה (סדרת טלוויזיה)|שואה]]" ואף את [[דאלאס (סדרת טלוויזיה)|דאלאס]] שהחלה את דרכה כמיני-סדרה, ומשם המשיכה כסדרת טלוויזיה מן המניין, בת 14 עונות.
 
בטלוויזיה הבריטית המונח "מיני-סדרה" כמעט ואינו בשימוש, אלא כאשר מדובר בסדרות אמריקניות. המונח "Serial" מתאר את המקבילה הבריטית המוכרת מאז [[שנות ה-50]], המזכירה בזמן השידור ובפורמט את המיני-סדרה האמריקנית. עם זאת, סדרות טלוויזיה בריטיות, שהעונה שלהן היא קצרה מן המקובל בארצות הברית, מוצגות לעתים בארצות הברית כ"מיני-סדרה".