הבדלים בין גרסאות בדף "יוסף אהרונוביץ'"

מ
בוט החלפות: שנייה\1, \1
מ (בוט החלפות: שנייה\1, \1)
אהרונוביץ' נולד ב[[כפר]] קיריבקה שבקרבת העיירה ברשד (Бершадь) בדרום [[האימפריה הרוסית]] (כיום [[אוקראינה]]). הוא היה [[אוטודידקט]], שלמד בעצמו עד גיל הגיוס. בשנת [[1905]], לאחר סיום שירותו הצבאי פרצה [[מלחמת רוסיה-יפן]]. על מנת להימנע מגיוס ל[[שירות מילואים]] הוא עבר ל[[ברודי]] שב[[גליציה]], ושם עסק בחינוך נוער יהודי.
 
[[עלייה לארץ ישראל|עלה]] ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[1906]], בעקבות ה"[http://www.benyehuda.org/vitkin/articles_01.html קול קורא]" שפרסם [[יוסף ויתקין]]. הוא החל לעבוד כ[[פרולטריון|פועל]] חקלאי פשוט ב[[רחובות]]. יזם הקמת חנות [[קואופרציה|קואופרטיבית]] של פועלי רחובות {{הערה|[http://tnuathaavoda.info/zope/home/100/terms/1125295623/ אגודה צרכנית], באתר [[מפלגת העבודה הישראלית]]}}. אהרונוביץ' האמין שתחילה יש [[כיבוש העבודה|לכבוש את עבודת האדמה]] ורק אז לרכוש קרקעות, בניגוד לדעתו של ויתקין.
 
בשנת [[1907]] השתתף אהרונוביץ' כציר ב{{ה|קונגרס הציוני}} השמיני, שנערך ב[[האג]]. בקונגרס זה הוחלט על הקמת "[[המשרד הארצישראלי]]" ב[[יפו]], ועל הקמת "חברת [[הכשרת היישוב]]". הוא נבחר כציר גם לקונגרס התשיעי ולקונגרס האחד-עשר.
בפרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] [[היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה#דרכי התמודדות|התעת'מן]] אהרונוביץ', על מנת להישאר בארץ, והיה המזכיר של "[[הוועד להקלת המשבר]]" בראשותו של [[מאיר דיזנגוף]]. בחורף [[1915]] נאסר ביחד עם שאר מנהיגי [[היישוב]] - [[ברוך הוז]], [[מרדכי בן הלל הכהן]], בצלאל יפה ואחרים. הם הובאו ל[[ירושלים]], אל המושל, ושוחררו בהשפעת [[ארתור רופין]] ו[[הנרי מורגנטאו (האב)|הנרי מורגנטאו]], [[שגריר]] [[ארצות הברית]] ב[[האימפריה העות'מאנית|טורקיה]]. גם קבלת האזרחות העות'מאנית לא עזרה לו, והוא גורש יחד עם אשתו [[דבורה בארון]] ובתם ציפורה ל[[מצרים]]. במצרים עסק בחינוך ולימד את הגולים.
 
יוסף אהרונוביץ' שימש כנשיא אגודת הסופרים וחבר ב[[מועצת עיריית תל אביב]]. ב-6 בדצמבר 1922 הודיעו אהרנוביץ על פרישתו מעריכת "הפועל הצעיר" ואשתו דבורה על פרישתה מכתיבה וכחודש מאוחר יותר עבר לנהל את "[[בנק הפועלים]]"{{הערה|1=[[זאב צחור]] (עורך, העלייה השניההשנייה: אישים , יד יצחק בן צבי תשנ"ח}}, שבו עבד עד למותו. נפטר בשנת [[1937]], ונקבר ב[[בית הקברות טרומפלדור]] שבתל אביב.
 
תנועת העבודה הנציחה את שמו ב[[מושב]] [[בית יוסף (מושב)|בית יוסף]] שב[[עמק הירדן]]. את קובץ מאמריו והגותו ערכה אשתו דבורה בארון, ביחד עם [[אליעזר שוחט]], שהיה ידידו הקרוב. [[שמות רחובות בישראל|נקראים על שמו]] רחובות ב[[תל אביב]], ב[[חולון]] ב[[פתח תקווה]] וב[[קריית חיים]].