קופת מעות ארץ הקודש – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 4:
לאחר [[עליית החסידים]] לארץ ישראל, הקים אחד ממנהיגי העלייה [[מנחם מנדל מוויטבסק]] שהיה מגדולי תלמידי [[המגיד ממזריטש]] את קופת מעות ארץ הקודש. לקופה זו תרמו יהודים מארצות הגולה בעיקר מ[[רוסיה הלבנה]] ומאוחר יותר גם מדינת [[ווהלין]] באמצעות גבאי צדקה מקומיים וובעידודם של [[שד"ר]]ים שהגיעו מארץ ישראל ועברו בין הקהילות השונות. תרומות אלה יועדו לטובת התיישבות החסידים החדשה בארץ ישראל ותרמו לה חסידים ואף שאינם חסידים כמנהגם של יהודי הגולה דורות רבים, לתמוך ביישוב היהודי שבארץ ישראל.
בראשות המוסד מעות ארץ הקודש בגולה, שב[[רוסיה הלבנה]], שימשו רבי [[ישראל מפולוצק]], רבי יששכר בער מלובביץ' ורבי [[שניאור זלמן מלאדי]]<ref>איגרות בעל התניא עמ' ח-ט</ref> עד שנת [[תקמ"ו]]<ref>איגרות בעל התניא, עמ' כו-כז</ref> שאז הוכתר רבי שניאור זלמן מלאדי על ידי רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי [[אברהם מקליסק]] למנהיג של חסידי רוסיה הלבנה, הגבאי הראשי היה רבי יעקב מסמיליאן<ref>נזכר לראשונה בתפקיד זה באיגרת של מנחם מנדל מוויטבסק מחודש [[אדר]] [[תקמ"ב]] ([[1782]]) (יעקב ברנאי, [http://www.hebrewbooks.org/21741 איגרות חסידים מארץ ישראל], עמ' 93). האזכור האחרון המתוארך משנת [[תקס"ה]] (1805), [[ספר התניא|אגרת הקודש]] עמ' קכח.</ref>.
בשנת [[תקנ"ח]] ([[1798]]) בזמן סערת הרדיפות כנגד החסידים בליטא, ובתקופת [[מלחמות נפוליאון]], הלשין הירש בן דוד אחד מ[[מתנגדים]] ב[[ווילנה]] לשלטונות הרוסיים שרבי שניאור זלמן קושר קשר עם המהפכה הצרפתית ושולח כספים לארץ ישראל ובכך מסייע לאימפריה העות'מאנית אשר היו יריבי רוסיה הקיסרית. כתוצאה מדיווח זה נלקח רבי שניאור זלמן לחקירה ומאסר ב[[פטרבורג]], ב[[י"ט בכסלו]] [[תקנ"ט]] ([[16 בנובמבר]] 1798) החליט [[פאבל הראשון, קיסר רוסיה]] לשחרר את רבי שניאור זלמן בטענה שלא מצא "שום שחיתות או משהו אחר המפר את השלווה הכללית"<ref>[[יהושע מונדשיין]], כרם חב"ד, 4, א, עמ' 29-76. (תרגום תעודות מאורכיון התובע הכללי בפטרבורג הקשורות במאסרו של רבי שניאור זלמן מרוסית)</ref>.▼
==אופן העבודה==
המגבית התבוססה בעיקר על התחיובות אישית שנתית של כל אחד מחסידי רוסיה הלבנה עבור כלל החסידים שבארץ ישראל היו חסידים שהיה להם גם התחיבות פרטית עבור יחידים מחסידי ארץ ישראל, בכדי להקל על החסידים נקבע לחלק את הסכום השנתי לתשלומים שבועיים מי של הספיק נדרש לשלם עד סוף החודש<ref>אגרת הקודש עמ' ד, ו. אגרת הקודש חלק ב, עמ' א-ב.</ref>. מי שהופקד על גביית הכספים היו ה[[גבאי צדקה|גבאי]]ם דארץ הקודש שמונו על ידי [[שניאור זלמן מלאדי]] בכל אחד ממנייני החסידים ברוסיה הלבנה, בידי הגבאים היו קופות מיוחדת שבהם הפקידו את הכספים<ref>אגרת הקודש עמ' ו, ט.</ref>. בכל שנה בחדשי החורף היה הגבאי הכללי ר' יעקב מסמיליאן נוסע מעיר לעיר וגובה את הכספים המונחים אצל הגבאים ומביאם אל נשיא המוסד שניאור זלמן מלאדי. ר' יעקב לא היה יכול לבקר במשך זמן קצר זה בכל העיירות, ולכן היה שולח שליחי משנה לכמה עיירות.
מלבד ר' יעקב מסמיליאן היה רבי שניאור זלמן מלאדי שולח [[שד"ר]]ים נוספים לגבות את מעות ארץ הקודש בכמה עיירות ברוסיה הלבנה ו[[ליטא]], ואף לעיירות ב[[ווהלין]] ו[[פולין]], והיה שולח איתם מכתב כללי בגודל עניין נדבות ליהודי [[ארץ הקודש]], ואלו הם רוב האגרות שבחלק אגרת הקדש שב[[ספר התניא]], לאחר שכל הכספים היו מתאספים אצלו, היה שולח אותן עם שליח נאמן לרבי מנחם מנדל מוויטבסק בטבריה ולאחר פטירתו לרבי אברהם מקליסק, שליח זה היה לפעמים שד"ר שבא מארץ ישראל לרוסיה כדי להרבות את הנדבות, ולפעמים היה זה שליח מיוחד שנשלח מרוסיה, בדרך כלל היה זה הגבאי שהתמנה על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי לנסוע בעיירות. (בשנת [[1796]] ([[תקנ"ו]]), הוחלט שבני ווהלין ופולין ישלחו מעותיהם בנפרד כדי שלא לעכב את משלוח הכספים מכוון שהשד"ר שמעביר את הכספים מרוסיה הלבנה צריך לנסוע עם הכסף בחודש [[תמוז]], כדי להגיע ל[[איסטנבול]] ב[[ראש חודש]] [[אלול]], וכך יגיעו לארץ ישראל לעת האסיף שאז הפירות והתבואה בזול).
==קורות הקופה==
לאחר שנפטר רבי מנחם מנדל מוויטבסק 1788 (ראש חודש [[אייר]] [[תקמ"ח]]) עברה הנהגת החסידים בטבריה לידי רבי אברהם מקאליסק. באותו זמן התפתחה מחלוקת אודות הדרכים היעילות והנכונות לאיסוף וחלוקת הכספים. במסגרת המחלוקת הסכימו הצדדים שכדאי ליצור שתי קופות שונות, אשר כל אחת תיאסף בנפרד ותיועד לקבוצה אחרת. הוחלט לחלק בין התרומות הנאספות מרוסיה ואוקראינה ידוע היום בשם "כולל רייסין", לבין התרומות הנאספות מחבל ווהלין שנקראה אז פולין-הרוסית ידוע היום בשם "[[כולל ווהלין]]". היוזמה להקמת כולל ווהלין ככולל בפני עצמו יצאה לפועל בשנת תקנ"ו (1796) בהסכמתם ועידודם של כמה ממנהיגי החסידות רבי מרדכי מנשכיז, רבי [[יעקב יצחק מלובלין]] ("החוזה מלובלין"), [[המגיד מקוז'ניץ]] ו[[האוהב ישראל מאפטא]]. החסידים אשר התבססו באותה תקופה בטבריה והגליל קראו לקופות בהן נאספו הכספים בשם [[קופת רבי מאיר בעל הנס]]. כפי שהיה נהוג כבר קודם לכן בקהילות שונות לקרוא לקופות בהן אספו כספים לטובת יושבי ארץ ישראל בשם זה. ההתפלגות לקופה נוספת גררה אחריה גם בשנים שאחרי מחלוקות שונות והיו מגדולי ישראל שנקראו לפשר בין הצדדים, בין המפשרים נמנה גם ר' [[נחמן מברסלב]].
===מאסר רבי שניאור זלמן מלאדי===
▲בשנת [[תקנ"ח]] ([[1798]]) בזמן סערת הרדיפות כנגד החסידים בליטא, ובתקופת [[מלחמות נפוליאון]], הלשין הירש בן דוד אחד מ[[מתנגדים]] ב[[ווילנה]] לשלטונות הרוסיים שרבי שניאור זלמן קושר קשר עם המהפכה הצרפתית ושולח כספים לארץ ישראל ובכך מסייע לאימפריה העות'מאנית אשר היו יריבי רוסיה הקיסרית. כתוצאה מדיווח זה נלקח רבי שניאור זלמן לחקירה ומאסר ב[[פטרבורג]], ב[[י"ט בכסלו]] [[תקנ"ט]] ([[16 בנובמבר]] 1798) החליט [[פאבל הראשון, קיסר רוסיה]] לשחרר את רבי שניאור זלמן בטענה שלא מצא "שום שחיתות או משהו אחר המפר את השלווה הכללית"<ref>[[יהושע מונדשיין]], כרם חב"ד, 4, א, עמ' 29-76. (תרגום תעודות מאורכיון התובע הכללי בפטרבורג הקשורות במאסרו של רבי שניאור זלמן מרוסית)</ref>.
===המחלוקת בין רבי אברהם מקליסק ורבי שניאור זלמן מלאדי===
בשנים [[1803]] ([[תקס"ג]]) [[1805]] ([[תקס"ה]])הייתה מחלוקת בין רבי אברהם מקאליסק ובין רבי שניאור זלמן מלאדי, הן לגבי שיטתו של רבי שניאור זלמן בספר התניא והן בקשר להנהגת החסידים וניהול קופת מעות ארץ הקודש<ref>אגרות בעל התניא, עמ' קה-קו </ref>, עד אשר הם נפרדו, ורבי אברהם מקאלסיק הקים קופה חדשה בראשותם של רבי [[מרדכי מלעכוויטש]] ורבי [[אשר מקרלין]]<ref>אגרות בעל התניא, עמ' קפג-קפד </ref>, רבי מרדכי מלעכוויטש מינה שני גבאים כלליים ר' אהרן ור' ישראל מאוסטראוונא, שיעבדו תחת פיקוחו בדוגמת עבודתו של רבי יעקב מסמיליאן שעבד תחת פיקוחו של שניאור זלמן מלאדי.
| |||