חוניו השלישי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הלודורוס ← הליודורוס
שורה 5:
 
לחוניו היה יריב פוליטי בשם [[שמעון משבט בנימין]]{{הערה|יש שטוענים כי יחוסו לשבט בנימין הוא טעות, ולמעשה הוא ואחיו [[מנלאוס (כהן גדול)|מנלאוס]] היו שייכים למשפחת כהנים מ[[משמרת בילגה]].}}, ששימש כפקיד בהנהלת בית המקדש (לפי "חשמונאים ב׳", היה שמעון נגיד בית המקדש). שמעון שאף למשרה גבוהה בפקידות של ירושלים, חוניו סירב לתת לו את המשרה, והנ"ל הלשין עליו לשלטון הסלאוקי. שמעון טען לפני [[אפולוניוס (נציב סלאוקי)|אפולוניוס]], הנציב הסלאוקי של [[סוריה]] ו[[פניקיה]], שחוניו מחזיק בבית המקדש כספים אחרים בנוסף על אוצרות בית המקדש (כנראה התכוון לפיקדונות שהפקידו שם לטובת [[אלמנה|אלמנות]] ו[[יתום|יתומים]], ולכספו של הורקנוס). שמעון שכנע את אפולוניוס שהשלטון הסלאוקי צריך להחרים את כספים אלה, כדי למנוע מחוניו הפרו תלמי להשתמש בהם נגד המלך הסלאוקי.
הלשנתו של שמעון הובילה לשליחתו של האציל הסלאוקי [[הליודורוס]] לירושלים על ידי המלך [[סלאוקוס הרביעי]], כדי להחרים את אוצרות בית המקדש. מהלך האירועים לאחר הגעתו של הלודורוסהליודורוס לירושלים לא ברור, אולם הלודורוסהליודורוס נכשל, או ויתר על משימתו, וחזר ל[[אנטיוכיה]] בידיים ריקות.
 
כישלון תוכניתו הראשונה של שמעון לא ריפה את ידיו, והוא העלה האשמות חדשות באזני השלטון הסלאוקי נגד חוניו, האשמות שטענו שחוניו נהג עם הלודורוסהליודורוס בחוסר כבוד, ושהוא חותר תחת השלטון הסלאוקי. האשמות אלה הובילו להבאשת ריחו של חוניו אצל הסלאוקים. מצבו הפוליטי של חוניו הדרדר, מעמדו כמנהיג נחלש, הנציב אפולוניוס הראה כוונות ממשיות להתערב בענייניה הפנימיים של יהודה, וסכנה של מלחמת אזרחים ביהודה הייתה בפתח.
 
חוניו החליט לנסוע לאנטיוכיה כדי לפרוש את גרסתו לאירועים בפני המלך סלאוקוס ועל ידי כך לחזק את מעמדו בפני השלטון. אולם לרוע מזלו מת באותה שעה סלאוקוס הרביעי ואחיו [[אנטיוכוס אפיפנס]] עלה לשלטון בשנת [[175 לפנה"ס]]. מדיניותו של אנטיוכוס כללה יד קשה כלפי מצדדי [[בית תלמי]] וחוניו, שאהד את תלמי, סבל מכך. בני טוביה ניצלו את העדרו ויחד עם אחיו המתייוון של חוניו, [[יאסון]], השתלטו על משרת הכהונה הגדולה. יאסון נסע לבקר את אנטיוכוס והצליח, תמורת הגדלת כמות המס המובטחת, לקנות ממנו את משרת הכוהן הגדול. מעשיו של חוניו כתגובה לאירועים אלה אינם ברורים, לפי ספר "חשמונאים ב" הוא ברח ל[[ספרטה]], אולם נראה שבשלב מסוים חזר לאנטיוכיה וחי שם בגלות.