מנחם רוטשילד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 7:
בתחילת שנות הארבעים התיישב ב[[בת-ים]] וניהל את מרפאת קופת החולים היחידה ביישוב. הוא היה חבר בארגון [[ההגנה]] ופעיל במפלגת [[מפא"י]].
בשנת [[1950]] חבר ל[[דוד בן ארי]] להתמודדות על ניהול בת ים ובמשך קרוב ל-15 שנה פעלו במשותף, כאשר בן ארי מכהן כראש המועצה, ולאחר הפיכת בת ים לעיר ב-1958 כראש העיר, ורוטשילד מכהן כסגנו וממלא מקומו תוך התמקדות בענייני הנדסה, קליטת עלייה וחינוך. לאחר שבן ארי החליט להתפטר מטעמי בריאות, מונה רוטשילד לראש העיר, ב-3 במאי 1964{{הערה|[http://www.nevo.co.il/Law_word/law10/yalkut-1106.pdf הודעה בדבר בחירת ראש עירית בת ים], 6 ביולי 1964, ילקוט הפרסומים 1106}}. רוטשילד כיהן ברציפות עד 1973, כשבקואליציה שלו נמצאים מלבד אנשי מפלגת העבודה ומפ"ם, גם נציגי המפד"ל{{הערה|{{מעריב||הוקמה קואליציה בבת ים|1965/11/22|02328}}}}. רוטשילד השקיע מאמצים רבים בהרחבת העיר, דבר שהביא אותו לעימות רב שנים עם [[ראשון לציון]] על 900 דונם
לאחר הבחירות בסוף 1973 זכה המערך בראשותו ל-10 מנדטים, הליכוד ל-9 מנדטים והמפד"ל ל-2 מנדטים, המפד"ל חברה לליכוד כדי להחליפו בנציג הליכוד, יצחק וולקר, בראשות העיר. רוטשילד כיהן כמנהיג האופוזיציה העירונית, וניסה להשיב לעצמו את ראשות העיר, תוך ניצול סכסוכים פנימיים בסיעת הליכוד. לראשונה היה נראה שיצליח לשוב לראשות העיר בספטמבר 1974, לאחר ששני חברי ליכוד פרשו מסיעתם וחתמו עמו על הסכם קואליציוני{{הערה|{{דבר||המערך חוזר לשלטון בבת ים|1974/09/16|00307}}}}. אולם ראש העיר וולקר הצליח לקנות חזרה את תמיכת השניים על ידי מינויים לסגני ראש העיר{{הערה|{{דבר||ישיבת ההדחה בבת ים נסתיימה כצפוי ללא הדחה|1974/10/09|00622}}{{ש}}{{דבר|א. סדומי|6 סגנים לעיריית בת ים|1974/10/09|00807}}}}. בתחילת 1977 נעשה נסיון שני להשיב את ראשות העירייה לידי רוטשילד, הפעם בהסכם רוטציה עם [[דוד מסיקה]] שייצג שלושה פורשים מהליכוד{{הערה|{{דבר||עו"ד מסיקה נבחר ראש עיריית בת ים|1977/02/10|00313}}}}. לאחר שנה, בתחילת 1978 שב רוטשילד לראשות העירייה{{הערה|{{דבר||מנחם רוטשילד נבחר ראש עיריית בת ים|1978/01/09|00310}}}} ומעמדה זאת זכה בסיבוב שני לכהונה נוספת בראשות העיר בבחירות של 1978{{הערה|{{מעריב||מנחם רוטשילד ניצח את יצחק וולקר|1978/11/22|00200}}}}, והוא המשיך לכהן בתפקיד עד סוף הקדנציה בשנת [[1983]].
| |||