הפרעת דה-פרסונליזציה – הבדלי גרסאות

[[פיילוט (ניסוי)|במחקר חלוצי]] נעשה שימוש ב[[נרקאן]] (נלוקסון) ב-14 חולים עם הפרעת דה-פרסונליזציה כרונית. שלושה מתוכם חוו הפוגה מלאה בתסמינים ושבעה ציינו שיפור.<ref>^ Nuller YL, Morozova MG, Kushnir ON, Hamper N (2001). "[http://jop.sagepub.com/content/15/2/93.abstract Effect of naloxone therapy on depersonalization: a pilot study]". Journal of Psychopharmacology 15 (2): 93–95.</ref> המחקר דיווח על תוצאות מיידיות, ולכן יעילותו של טיפול ממושך עדיין לא ידועה. התרופה ניתנת לתוך הוריד, מה שהופך את הטיפול ארוך הטווח לקשה יותר.

[[נלטרקסון]] נוסה במחקר מקדמי ב-14 חולים הסובלים מההפרעה, הם טופלו במשך 6-10 שבועות במינון גבוה למדי של 120 מ"ג ממוצע ליום. אצל שלושה המצב הוטב מאד, אצל אחד המצב הוטב, ובסך הכל דווח על 30% שיפור בתסמינים.<ref>Simeon D, Knutelska M (2005). "[http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15876908 An open trial of naltrexone in the treatment of depersonalization disorder]". Journal of Clinical Psychopharmacology 25 (3): 267–270.</ref> במחקר אחר, באנשים הסובלים מ[[הפרעת אישיות גבולית]], מינון של 200 מ"ג נלטרקסון ליום במשך שבועיים הפחית [[תסמינים]] [[דיסוציאציה|דיסוציאטיביים]].<ref>Bohus MJ, Landwehrmeyer GB, Stiglmayr CE, Limberger MF, Böhme R, Schmahl CG (1999). "[http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10520978 Naltrexone in the treatment of dissociative symptoms in patients with borderline personality disorder: an open-label trial]". Journal of Clinical Psychiatry 60 (9): 598–603.</ref>

 

==קישורים חיצוניים==