משנתו של גרשם שלום – הבדלי גרסאות

שלום הקדיש מאמרים נוספים לנושא, בין היתר, בספרו דברים בגו: שלום, המסתורין היהודי; "רעיון הגאולה בקבלה", עמ' 191 - 216, ובפרט עמ' 191{{כ}}-193 (להלן: "שלום, רעיון הגאולה"); "הרהורים על אפשרות של מיסטיקה יהודית בימינו", עמ' 71{{כ}} -83 (להלן: "שלום, הרהורים"); לניתוח מקיף של תפיסת המיסטיקה אצל שלום ולביקורת עליה, ראו אצל שביד, ביקורת; אך ראו דבריו של [[יוסף דן]] על דעת שביד, במאמרו: "גרשם שלום: בין היסטוריה להיסטוריוסופיה", '''[[מחקרי ירושלים במחשבת ישראל]]''' ג', ג-ד, ירושלים תשמ"ד, עמ' 475-427 (להלן: "דן, תגובה לשביד").</ref>

 

 

כבר בגילוייה המוקדמים ביותר של המיסטיקה היהודית היא נבדלה משיטות מיסטיקה אחרות, ובניגוד למיסטיקנים בדתות אחרות, מעשיו של המיסטיקן היהודי לא כוונו לשם השגת איחוד או התמזגות שלו עם האל, אלא אך על צפייה בו והתפעלות הנפש ממראהו, תוך שמירה על מרחק בין האל למאמין.<ref>שלום, הרהורים, עמ' 72; שלום, המסתורין היהודי, עמ' 237{{כ}}-239.</ref> הבדל זה עולה בקנה אחד עם ארבעה מאפיינים נוספים, אותם זיהה שלום, של המיסטיקה היהודית.<ref>לפירוט והסברים נוספים על המאפיינים ראו אצל שביד, ביקורת, עמ' 9{{כ}}-11.</ref> מאפיינים אלה, שיפורטו להלן, נשענים על עיקרי הדת היהודית, ומקנים לה אופי שמרני<ref>עם זאת, לדעת שלום, לא מדובר בשמרנות אמיתית, שכן הרעיונות אותם מפיצים המקובלים הינם רעיונות חדשים, הגובלים לעתים במהפכנות רדיקלית. ראו אצל שלום, המסתורין היהודי, עמ' 232 - 233; שביד, ביקורת, עמ' 9.</ref>: המאפיין הראשון- אישור והכרה בסמכותם של כתבי הקודש, התורה שבכתב ושבעל-פה, ואמונה בהתגלות בהר סיני ומתן תורה מן השמיים. אמונה זו מיושמת גם לתורת המיסטיקה היהודית, שנטען עתה לגביה כי היא עיקרה ופנימיותה של התורה, תורה שבעל-פה, שהועברה, יחד עם התורה, מדור לדור, באמצעות אישים ראויים.<ref>שלום, הרהורים, עמ' 78{{כ}}-79. טענה אחרת, אם כי נשענת אף היא על הטענה כי מדובר בתורה עתיקה, הינה כי תורת הקבלה נמסרה מפי המלאך רזיאל לאדם הראשון, והועברה מדור לדור על ידי מקבלים ראויים. שלום, המסתורין היהודי, עמ' 232.</ref> המאפיין השני- נובע מהמאפיין הראשון והוא מעמדה המרכזי של התורה. אלא שבעיני המיסטיקנים הופכת התורה לישות אורגנית, הבאה לגשר בין האדם הגופני, המוגבל, לאלוהות הרוחנית, האינסופית. התורה היא הכלי איתו ברא אלוהים את העולם ומנהיג אותו, ורק לימוד והתעמקות בה וקיום מצוותיה בכוונה ראויה, יקרבו את המאמין אל האל. המאפיין השלישי- נובע אף הוא מהמאפיין הראשון והוא המעמד המרכזי לדבר ה', כפי שבא לידי ביטוי בלשון התורה עצמה. הדגש הוא על הסימבוליקה הלשונית של התורה, וכל מטרתו של המיסטיקן הוא פענוחה של סימבוליקה זו, פעולה שלפי אמונתו תקרב אותו אל האל.<ref>שלום, הרהורים, עמ' 78{{כ}}- 79.</ref> המאפיין הרביעי - מחויבות להלכה היהודית. בדרך כלל, מכירים המקובלים בעול ההלכה ומקיימים אותה ללא פשרות. כמו כן, אין מיושמת שיטת הפרשנות הסימבולית שלהם לתורה בתחום ההלכה, למעט מתן טעם למצוות. יחד עם זאת, המדובר, לפי שלום, ביחס דו-ערכי ובמחויבות רשמית בלבד, שכן עצם התפתחותה של המיסטיקה בא כתגובה לדת הממוסדת, ולמעשה, תחת המסווה של שמירה על המסורת וההלכה, הוחדרו תכנים חדשים.<ref>למשל השינויים שהנהיגו המקובלים לגבי תפילות הקבע, לאור שינוי תפיסת התפילה ומטרותיה, הן על ידי שינוי בלשון התפילה והן על ידי הנהגת תפילה בכוונה ובדבקות. שביד, ביקורת, עמ' 11{{כ}}-13.</ref>