פניניתיים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט מוסיף: ar:الدجاج الحبشي |
הרחבה- הפנינייה בא"י הקדומה וכשרות הפנינייה |
||
שורה 22:
** [[פנינייה מצויצת]] (''Guttera pucherani'')
* סוג ובו מין יחיד, [[פניניית הקסדה]] (''Numida meleagris''). המין מגודל בפינות חי ב[[ארץ ישראל]].
==הפנינייה בארץ ישראל הקדומה==
עוף זה ידוע בתקופות ההיסטוריות במזרח התיכון, אפריקה ואירופה, בעיקר כעוף נוי. לעוף יש את כל סימני הטהרה: זפק, קורקבן נקלף ואצבע יתרה. הוא הוכנס לאזור ארץ ישראל בתקופה ההלניסטית-רומית, ומופיע על רצפות פסיפס של בתי כנסת וכנסיות בארץ ישראל וסביבותיה בתקופה הביזנטית, כמו בבית הכנסת בנירים (מעון), בתל מסטאבה (בית שאן), שלאל (דרומית לעזה), הר נבו וגרש. 'תרנגולי הודו', כנראה פניניות העוף הנקרא בשם זה בימינו עוד לא יובא מאמריקה בתקופה זו. , נזכרות בין רשימות מוצרי המזון שעליהם גבו מכס בנמל עכו במחצית הראשונה של המאה השלוש עשרה<ref>להרחבה: [[זהר עמר]], מסורת העוף, תל אביב תשס"ד, עמ' 103-117</ref>.
==כשרות הפנינייה==
אפשר להבחין בהתאמה בין תפוצתה הטבעית ושכיחותה לבין קיומה של מסורת כשרות. בתימן, לדוגמה, נמצאה הפניניה כעוף בר, ומסורת כשרותה הייתה ידועה.
במהלך המאה התשע עשרה עלתה לדיון סוגיית כשרות הפנינייה בספרות ההלכה בקרב הפוסקים האשכנזים. הרב אלעזר פלקלס מפראג התייחס לראשונה לסוגיית הפנינייה בשנת 1821 כשכתב שלא שמע מאף פוסק על היתר לאכילתה. זמן קצר לאחר מכן התייחס החתם סופר להיעדר מסורת כשרות הפנינייה בהונגריה, והוסיף שהעוף מותר במדינות שיש להן מסורת כזו. לא כן רבני גרמניה שהתירו זאת על סמך מסורת קדומה שהייתה בידיהם.
באיטליה, הידועה במסורת של עופות טהורים רבים, הותרה הפנינייה לאכילה בכמה קהילות, מסורת אשר התקיימה עד ימינו.
באנגליה הוחזקה הפניניה כעוף טהור ובמודעות פרסום של העיתון היהודי (Jewish Chronicle) משנת 1876 הוא נזכר בין העופות שנמכרו במרכז לונדון בחנות בשר כשרה. מבין פוסקי צפון אפריקה המאוחרים יותר יש שהתירו ויש שאסרו ויש שביקשו להימנע מקביעת עמדה נחרצת.
לפי דברי הרב משאש הייתה מסורת כשרות של הפניניה גם בארץ ישראל. בשנים האחרונות נערכו שחיטות של פניניות בהיקף קטן. למשל, לצורך [[שימור מסורות כשרות בעלי חיים ביהדות#סעודת ההלכה|סעודת ההלכה]] שנערכה בירושלים בתאריך ג' תמוז תשס"ב (13.6.2002) במעמד רבנים וחוקרים, התבצעה שחיטה של פניניות, ובמהלך הסעודה הועברה מסורת כשרות הפנינייה לקהל המשתתפים<ref>להרחבה: [[זהר עמר]], '''מסורת העוף''', תל אביב תשס"ד, עמ' 103-117</ref><ref>[[זהר עמר]], '''בעקבות 'סעודת ההלכה'''', על אתר יב, תשס"ג. עמ' 109-112</ref>.
==הערות שוליים==
<references/>
<!-- [[קטגוריה:פניניתיים|*]] -->
| |||