בריחת המוחות מגרמניה המזרחית 1949–1961 – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 91:
בינתיים החליטו שלטונות גרמניה המזרחית על קו נוקשה יותר במעברים בעיר, ובכלל זה הגבלות גם על כניסה של תושבי מערב ברלין, שנהגו להיכנס למזרח על מנת לבלות ולערוך קניות במחירים נמוכים, לעתים מסובסדים. מעבר הגבול נחשב לעבירה פלילית, ונשא בחובו סנקציות ואף עונשי מאסר שהוחמרו עם הזמן.
 
בחודשים האחרונים שלפני בניית החומה החלו השלטונות להתנכל ל"עוברי הגבול" (בגרמנית: Grenzgänger) - קרוב ל-50,000 מתושבי העיר המזרחית שעבדו בחלק המערבי של העיר ו[[יוממות|חצו את הגבול מדי יום]]. הם זומנו לחקירה, ולעתים הופעל עליהם לחץ לעזוב את מקום עבודתם ולעבור לעבוד במזרח. באזורים הסמוכים לגבול בין ברלין המזרחית למערבית הופעלו גם חיפושים אקראיים ברחובות ובתחנות הרכבת, ביקורות פתע ופשיטות, מעצרים זמניים והחרמת תעודות זהות. צעד נוסף נגד "חוצי הגבול" היה דרישה לשלם מראש ובמרקיםובמארקים מערב-גרמניים{{הערה|ערכו הריאלי של מארק מערב-גרמני היה פי ארבעה מערכו של מארק מזרח-גרמני. עם זאת השער הרשמי היה 1:1}} עבור שכר דירה, חשמל ומים.
 
[[קובץ:Bundesarchiv B 145 Bild-P060305, Notaufnahmelager Marienfelde, Flüchtlinge.jpg|ממוזער|פליטים ממזרח גרמניה במחנה המעבר מריאנפלדה, יולי 1961]]