מספר אוקטן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: מסוי\1, \1ייתכן, דוגמה\1
שריפה - שרפה
שורה 1:
[[קובץ:OctaneStds.png|שמאל|ממוזער|250px|איזואוקטן (למעלה) לו נקבע מספר אוקטן 100, והפטן (למטה) לו נקבע מספר אוקטן 0.]]
'''מספר אוקטן''' הוא המדד המקובל לבחינת הביצועים של [[בנזין]] ב[[מנוע שריפהשרפה פנימית|מנועי שריפהשרפה פנימית]]. ככל שמספר האוקטן גדול יותר כך ניתן ליצור לחץ דחיסה גבוה יותר בתוך תאי השריפההשרפה של המנוע מבלי לגרום להצתת התערובת. לכן, במנועים בעלי נצילות גבוהה שבהם נוצר לחץ דחיסה גבוה, נעשה שימוש בדלקים בעלי מספר אוקטן גדול.
 
==היסטוריה==
כבר בשנת [[1912]] נצפתה במנועי שריפהשרפה פנימית תופעת ההצתה המוקדמת והבלתי מתואמת. המנועים הפיקו רעש שהוגדר כ"צילצולים", ולאחר בדיקות המנוע התגלו נזקים מכניים רבים למכלולי הבוכנה השונים. הבדיקות העלו כי הגורם העיקרי לנזקים קשור בשליטה על יחס הדחיסה בתוך הצילינדרים. המהנדסים ניהלו מספר רב של נסיונות לשיפור התיאום בין מועד הדחיסה ותזמון ההצתה, בין היתר באמצעות שינויים במבנה הצילינדרים עצמם, אך כל הנסיונות לא הובילו למציאת הגורם ליצירת ה"צילצולים" ולהפחתת הנזקים במנוע.
 
בשנת [[1927]] העלה המהנדס גרהם אדגר (Graham Edgar) את הרעיון כי בעיית ההצתה המוקדמת קשורה בהרכב חומרי הדלק ובעיקר היחס בתערובת בין חומרים דליקים לבלתי דליקים כתלות בלחץ המופעל עליהם, ובתנאי שיהיו בעלי מאפיינים פיזיקליים דומים כמו נקודת רתיחה והיתוך, צפיפות וכושר אידוי. אדגר מצא כי התערובת של איזואוקטן (C<sub>8</sub>H<sub>18</sub>) והפטן (C<sub>7</sub>H<sub>16</sub>) ביחס של 60:40 עומדת בדרישות הללו והיא הפכה לתערובת הדלק הסטנדרטית במנועי רכב החל ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]].