|
[[תמונה:N110 ruuti.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אבק שרפהשריפה]]
'''אבק השרפההשריפה''' הוא חומר [[בעירה]] שהומצא, ככל הנראה, על ידי ה[[סין|סינים]] ב[[המאה ה-9|מאה ה-9]] (למרות שקיימים אזכורים לשימוש בחומר דמוי אבק שרפהשריפה כבר ב[[המאה ה-3 לפנה"ס|מאה ה-3 לפנה"ס]] על ידי האלכימאי הסיני [[מה ג'ון]]).
כבר ב[[המאה ה-10|מאה ה-10]] השתמשו הסינים ב[[רומח אש]] עבור מטרות צבאיות. ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]] גילו גם ה[[אירופה|אירופים]] את הפוטנציאל ההרסני הגלום באבקה והשתמשו בה למטרות צבאיות, [[תותח|תותחים]] ו[[רובה|רובים]]. המקור להגעת הטכנולוגיה לאירופה ול[[ארצות ערב]] הוא ככל הנראה ב[[האימפריה המונגולית|אימפריה המונגולית]], ששיא פריחתה היה באמצע המאה ה-13, ושטחה כלל חלקים מאירופה ומ[[המזרח התיכון]].
ישנם סוגים שונים ומגוונים של אבקות שרפהשריפה. במשפחה זו נכללים חומרים דליקים המשחררים בעת בעירתם אור, חום וגזים.
==אבק שרפהשריפה שחור==
אבק השרפההשריפה השחור (אבש"ש) הוא הראשון מבין הסוגים השונים של אבקות השרפההשריפה. עד לאמצע [[המאה ה-19]] השתמשו באבק השרפההשריפה למטרות שעשוע (זיקוקין די-נור) ולמטרות צבאיות. במחצית השנייה של המאה ה-19 הופסק השימוש הצבאי באבק השרפההשריפה השחור ובמקומו הגיע האבש"ר (אבק שרפהשריפה נטול עשן). כיום משמש אבק השרפההשריפה השחור בעיקר בתחום ה[[פירוטכניקה]].
אבק השרפההשריפה השחור מכיל [[גופרית]], אבקת [[פחם]] (התורמת את ה[[פחמן]] לתהליך ה[[בעירה]]) ו[[אשלגן חנקתי]] המשמש כ[[מחמצן]] של ה[[תערובת]].
באופן פשטני, ניתן לנסח את תגובת השרפההשריפה כך:
<div style="text-align: left; direction: ltr; margin-left: 1em;">
</div>
תוצרי הבעירה מלמדים כי אין מדובר בתגובה פשוטה. תוצרי הבעירה של אבק שרפהשריפה שחור הם כ- 55.91% מוצקים (לרבות [[אשלגן פחמתי]], [[אשלגן גופרתי]], גופרית, אשלגן חנקתי ופחמן); 42.98% תוצרים גזיים (בהם [[פחמן דו-חמצני]], [[חנקן]], [[פחמן חד-חמצני]], [[מימן גופרתי]], [[מימן]] ו[[מתאן]]); 1.11% [[מים]].
היחס האופטימלי ליצירת אבק שרפהשריפה שחור הוא 74.64% אשלגן חנקתי, 13.51% אבקת פחם ו-11.85% גופרית (במשקל).
התקן הנפוץ ביותר בקרב יצרני חומרים פירוטכניים מכיל 75% אשלגן חנקתי, 15% אבקת פחם ו-10% גופרית. סוג הפחם הטוב ביותר הוא פחם שיוצר מעץ [[ערבה (צמח)|ערבה]], אך ניתן גם לעשות שימוש בפחם [[אורן]], [[אלון]], [[צפצפה (עץ)|צפצפה]], [[שזיף]] או [[אדר (עץ)|אדר]].
איכות אבקת השרפההשריפה נמדדת על פי מהירות שריפתה, זו תלויה בסוג הפחם וגודל גרגירי האבקה.
גודל גרגירי האבקה הוא גורם חשוב מאוד במהירות השרפההשריפה. בין הגרגירים ישנם מרווחי אוויר שבהם הגזים יכולים לעבור ולהצית עוד מהתערובת בצורה מהירה יותר.
==אבק שרפהשריפה נטול עשן==
{{ערך מורחב|אבק שרפהשריפה נטול עשן}}
אבק שרפהשריפה נטול עשן (אבש"ר) מורכב בעיקר מ[[ניטרוצלולוזה]] ומ[[ניטרוגליצרין]], אינו מייצר עשן בזמן בעירתו, יכול לפתח לחצים גבוהים ביותר ובעל מקדם איכול נמוך.
משתמשים בו בעיקר בתחום הצבאי, כחומר הודף בתחמושת רובים ואקדחים.
==השפעה היסטורית==
השימוש באבקת שרפהשריפה ברובים ותותחים לצורך מלחמתי הגיע לאירופה ולמזרח התיכון כפי הנראה על ידי המונגולים במסעות הכיבוש שלהם. למשך תקופה קצרה היו אלו בידי הנוצרים בלבד, וכך הייתה ידם על העליונה בכיבושים שונים מול המוסלמים{{הערה|כך שרדה העיר [[ביזנטיון]] את המתקפה הערבית על חומותיה}} ובייחוד מול אנשי "הארצות החדשות" ביבשות אפריקה, אמריקה הצפונית המרכזית והדרומית באוסטרליה ובאיי האוקיינוס השקט{{הערה|כך למשל נכבשה ממלכת ה[[אינקה]] במקסיקו}}.
===ייצור===
במאה ה-16 אחד ממקורות אבק השרפההשריפה היה פרש ציפורים. אוניות של המעצמות יצאו לאיים (בעיקר באזור דרום מזרח הודו) והביאו את החומר היבש לאירופה. במהלך המסע חלו רבים מאנשי האניות במחלות זיהומיות עקב המגע עם פרש הציפורים{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=7n6Cg9znFrUC&printsec=frontcover&dq=gunpowder+explosives+and+the+state&source=bl&ots=_EWYpxP44I&sig=J2CdECl-VW4z7lqMQqCOfOGLXpI&hl=iw&ei=33NFTfqfL4uDhQe-1JmbAg&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=3&ved=0CC0Q6AEwAg הספר אבקת שרפהשריפה חמרי נפץ והמדינה] המתאר את התפתחות המדינות והטכנולוגיה סביב כוח ההרג של חומרי הנפץ}}.
עד מלחמת העולם הראשונה ייצרו אבקת שרפהשריפה מ[[אצטון]] טבעי. ד"ר [[חיים ויצמן]], כימאי נודע באותם ימים, המציא שיטה לייצור אצטון בתהליך כימי, כך שהבריטים ובני בריתם יכלו להילחם ב[[האימפריה האוסטרו-הונגרית|אימפריה האוסטרו-הונגרית]], בגרמנים וב[[האימפריה העות'מאנית|אימפריה העות'מאנית]].
===אחסנה===
באחסנת אבק השרפההשריפה מתמודדים עם שלוש בעיות: על האבקה להישאר יבשה ומוכנה לשימוש, יש למנוע פגיעה חיצונית בחומר בידי אויבים ויש למנוע את הנזק במקרה של תקלה ופיצוץ. בעקבות פיצוץ מחסן אבק השרפההשריפה בעיר [[לוצרן]] ב-[[1701]], הוחלט לחלק את חומר הנפץ בין שני מגדלי אחסנה<ref>http://wikimapia.org/6374498/The-Pulver-Powder-Tower</ref>.
ב-[[1751]] גרם פיצוץ של כמה חביות אבק שרפהשריפה בעיר [[לבוב]], כנראה כתוצאה מרעידת אדמה, למותם של 36 אנשים, ביניהם אשתו ובתו של מנהיג היהודים בעיר הרב יהושע פלק ([[פני יהושע]]).
כיום מאוחסן אבק השרפההשריפה כחלק מהתחמושת אותה הוא מרכיב, ב"בונקרים" - מחסנים תת-קרקעיים ששכבת האדמה ולפעמים גם מתכת ובטון אמורים לספוג הן את הפגיעות החיצוניות מידי האויב, והן את ההדף במקרה שמחסן כזה אכן יוצת, ובכך למנוע נזק לסביבה. התחמושת עצמה בדרך כלל אטומה ללחות ומים, ושמורה בארגזים אטומים, ובהם [[סיליקה ג'ל]] לספיחת הלחות.
== ראו גם ==
== קישורים חיצוניים ==
*[http://monkeytree.org/silkroad/gunpowder/china3.html השימוש באבק שרפהשריפה בסין ]
==הערות שוליים==
| 