בכור בהמה טהורה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מצוה - מצווה |
||
שורה 2:
==המצווה בתורה==
התורה עוסקת במצוות בכור בהמה טהורה בכמה מקומות, כאשר היא מדגישה בכל מקום היבט אחר של
הציווי הראשון הוא ב[[ספר שמות]] (יג,יא-טו), עם יציאת ישראל ממצרים, ושם מדגישה התורה את מטרת
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ. וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַה' וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַה'. וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר: מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה, עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה.}}
שורה 12:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ, אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה...אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה – קֹדֶשׁ הֵם, אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר, אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה'. וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ, כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין לְךָ יִהְיֶה.}}
ב[[ספר דברים]] פרק י"ב, בפרשה העוסקת בריכוז ההקרבה, מופיע פרט נוסף של
לסיום, חוזרת התורה על פרשת בכור הבהמה בספר דברים פרק ט"ו, תוך שהיא מלמדת כמה פרטים נוספים, שלא נזכרו קודם לכן (כדרכו של ספר דברים, לחזור על המצוות שנזכרו בספרים הקודמים בפירוט והרחבה): האיסור לגזוז את [[צמר|צמרו]] של הבכור או לעבוד בו, ודין בכור בעל מום שנאכל כחולין בכל מקום, ואפילו על ידי טמאים.
שורה 20:
מצוות בכור בהמה טהורה, היא מהמצוות שהתורה מנמקת את טעמם באופן מפורש – זכר ל[[יציאת מצרים]], ובפרט זכר ל[[מכת בכורות]] (שמות יג,יד-טו). כל בכורי מצרים - באדם ובבהמה - מתו, בעוד שלבכורי ישראל לא אירע דבר, ולפיכך הם חייבים להיות קודש לה', ובכור בהמה טהורה שהוא ראוי לקורבן – יקרב על המזבח.
עם זאת, המפרשים נימקו את המצווה ופרטיה באופנים נוספים. בעל [[ספר החינוך]] (
==חובת ההפרשה==
שורה 39:
==הקדשה==
הבכור קדוש משעת לידתו, אך לדעת חלק מהתנאים יש בכל זאת מצווה להקדיש אותו לקרבן באמירה: "הרי זה קודש". מנגד, סובר התנא [[רבי ישמעאל]] שאין צורך בהקדשה זו (תלמוד בבלי [[מסכת ערכין]] כט,א). גם ה[[ראשונים]] נחלקו כיצד לפסוק בשאלה זו: לדעת הרמב"ם (הלכות בכורות א,ד) יש
==הנתינה לכהן==
|