הכחדה המונית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
EmausBot (שיחה | תרומות)
Oznitecki (שיחה | תרומות)
מ ←‏סיבות להכחדות המוניות: הגהה, קישורים פנימיים
שורה 29:
לאחר קבלת הגישה לפיה ההכחדה במעבר מהקרטיקון לשלישון, נגרמה בשל פגיעת גוף חללי גדול בכדור הארץ, ואילו ההכחדות של ימינו נובעות ממעשי התרבות האנושית, עדיין לא ברור מה גרם לשאר ההכחדות ההמוניות. כמה מהתאוריות נידונות להלן - הכפילויות נובעות מכך שיש חוקרים הסבורים שמדובר בסיבה זו להכחדה מסוימת בעוד חוקרים אחרים סבורים שהסיבה היא אחרת:
# '''אירועי פגיעה''' - פגיעת שביט או אסטרואיד מספיק גדולים יכולה לגרום למגה [[צונאמי]] גלובלי, לשריפות יער, ולתופעה של [[חורף גרעיני]] שתגרם מהאבק העולה לאטמוספירה וחוסם את אור השמש במשך שנים. כל אלה ביחד, ואולי גם השפעות עקיפות נוספות הן גורם מספיק חזק כדי להפריע לכל המערכת האקולוגית הגלובלית ולגרום להכחדות. רק לגבי הכחדת סוף הקרטיקון יש עדויות חזקות לפגיעה כזו. עדויות נסיבתיות של אירועים כאלה קיימות גם לגבי ההכחדות שהתרחשו בסוף תקופת הפרם, סוף האורדוביק, סוף היורה וסוף האאוקן.
# '''שינויים אקלימיים''' - חילופים מהירים של האקלים עשויים להיות גורם לחץ מתאים של הסביבה עד שהם מובילים להכחדה. עד כה הדעה המקובלת הייתה כי על פי תצפית בתקופות הקרח האחרונות, נראה כי היו להן רק השפעות מתונות על המגוון הביולוגי. עם זאת, מאמר מ"סינטיפיק אמריקן" מעלה השערה שההכחדות ההמוניות בעבר היו תוצאה של [[התחממות עולמית]] ולא של אסטרואידים. על פי המאמר העלייה בטמפרטורה גרמה להפחתת המסה של החמצן באוקיינוסים, דבר שהוביל לפריחה של בקטריות אנאירוביות שפלטו את הגז רעילהרעיל H2S[[מימן גופרתי]]. הגופריתהגז נפלטהנפלט לאטמוספירה והחניקהוחנק את רוב החי, דבר שהקטין עוד את רמות החמצן והגדיל עוד יותר את הגדלת אוכלוסיית הבקטריות האנאירוביות. בנוסף, הגופריתגז זה גם פוגעתפוגע ב[[שכבת האוזון]], מה שגורם להרס נוסף של הצמחייה והחי.<ref>Peter D. Ward, [http://sciam.com/article.cfm?chanID=sa006&colID=1&articleID=00037A5D-A938-150E-A93883414B7F0000 Impact from the Deep], Scientific American, October 2006
</ref> הכחדות שככל הנראה קשורות לשינויי האקלים כוללות: סוף האורדוביק, סוף הפרם, הדבון המאוחר, ואחרות.
# '''פעילות געשית''' - כיסוי שטחים רבים באפר געשי שהיה כרוך בפליטת מיליוני קילומטרים מעוקבים של [[לבה]] בתקופה קצרה, עלולים היו להרעיל את ה[[אטמוספירה]] וה[[אוקיינוס]]ים בדרך שהייתה עלולה לגרום להכחדה. גישה זו הוצעה לסוף הקרטיקון, סופ הפרם, סוף הטריאס וההכחדה של היורה.