הבדלים בין גרסאות בדף "עג'מי"

נוספו 418 בתים ,  לפני 7 שנים
בתחילת [[המאה ה-20]] התיישבו בשכונה תושבים אמידים פחות, ואלה הקימו בה בתים פשוטים יותר. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] ולאחריה רווחה בשכונה בנייה חסרת תכנון וסדר, וב[[שנות ה-30]] התפשט [[הסגנון הבינלאומי]] מ[[תל אביב]] לעג'מי. השכונה התפשטה דרומה בין הים ממערב והפרדסים ממזרח, עד שנשקה לשכונת ג'בלייה (כך נקראה אז [[גבעת עלייה]]) מדרום.
 
לאחר [[מלחמת העצמאות]] התיישבו [[עולה חדש|עולים חדשים]] וערבים מרחבי הארץ בבתיהם של הערבים שנמלטו מהעיר. השכונה החלה להתדרדר והייתה למוקד של פשיעה ועוני. ב[[שנות ה-50]] הוחלט על הרס השכונה ועל הקמתה מחדש. פעולות ההריסה החלו אך תשתית חדשה לא הוקמה תחת זו שנהרסה. משנות ה-70 הפסיקה [[עמידר]] לשפץ בתים במקום ולהכניס דיירים חדשים וכל בית שנתפנה נהרס. התכנית היתה שלאחר הריסת כל הבתים ייבנה במקום שכונה של רבי קומות ווילות על שפת הים{{הערה|{{דבר|דנקה הרניש|פוליטיקה ושמי עג'אמי|1981/04/13|01100}}}}. בנוסף לכך, החל מ-[[1975]] היה חוף ימה של השכונה לאתר סילוק פסולת בניין, ועד מהרה קם במקום [[תל]] בגובה של כ-15 מטר, אשר ניתק את השכונה מהים. רק ב[[שנות ה-80]] הכירהשונתה התכנית ו[[עיריית תל אביב]] הכירה בערכיה ההיסטוריים והאדריכליים של עג'מי ונוסחה תוכנית שימור. כיום השכונה נחשבת לאזור פופולרי וכמוקד משיכה לאוכלוסייה אמידה, אך עדיין רבים בה המגרשים הריקים, זכר לימיה הקשים.
 
השכונה היא זירת התרחשותו של ה[[סרט קולנוע|סרט]] ה[[ישראלי]] "[[עג'מי (סרט)|עג'מי]]" משנת [[2009]], וחלק משחקניו הם תושבי השכונה.