ישי שור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←חייו: לא חידוש גדול שידע גרמנית. הוא חי בגרמניה מגיל 19, למד וכתב בגרמנית לפחות ברוב הקריירה האקדמית שלו.. |
המטרה אינה לחדש אלא להסביר מצב נפשי |
||
שורה 25:
ב"[[יום החרם]]", ב-[[1 באפריל]] [[1933]], נאסר על מרצים יהודים להיכנס לאוניברסיטה. [[לודוויג גאורג ביברבך|לודוויג ביברבך]], שהיה אחר-כך הנאצי הנלהב ביותר בקהילה המתמטית הגרמנית והמתמטיקאי הבכיר במפלגה הנאצית, נשא דברים בזכות ה[[חרם חברתי|חרם]], וציין כי הוא חש מעט חרטה בשל צערו של ידידו, ישי שור. מעט אחר-כך עבר בפרלמנט הגרמני חוק לפיטורי כל עובדי המדינה שאינם ממוצא [[הגזע הארי|ארי]], למעט אלו שהחזיקו במשרתם לפני [[מלחמת העולם הראשונה]]. למרות ששור עמד בתנאי זה, ולמרות מחאתם של סטודנטים ועמיתים, ותמיכתו של ביברבך עצמו, הרצאותיו בוטלו והוא אולץ "לצאת לפנסיה". מאוחר יותר איפשרו לו לחזור לכמה מתפקידיו הקודמים, ובנובמבר 1933 הוא ישב כבוחן באוניברסיטה, לצדו של ביברבך, שהיה לבוש מדי קצין נאצי.
שור, שדיבר [[גרמנית]] שוטפת, ראה עצמו כגרמני יותר מאשר כיהודי. זוהי כנראה הסיבה לכך שדחה את ההצעות שהונחו בפניו, ב[[1934]], לעקור ל[[ארצות הברית]] או ל[[בריטניה]]. זמן מה אחרי יום הולדתו השישים של שור, ב-1935, הוא סיפר למנחם שיפר, שעבד אתו, שהיחיד מכל המרצים שהיה חביב אליו הוא צעיר בשם הלמוט גרונסקי, שהיה אז בשנות העשרים לחייו. על כך כתב שיפר: "שנים מספר אחרי המלחמה, כשסיפרתי לגרונסקי על הערתו של שור, הוא פרץ בבכי. 'אתה יודע מה עשיתי? שלחתי לו גלוית ברכה ליום הולדתו. הערצתי אותו כל-כך, והבעתי את הכבוד שחשתי לו באותו כרטיס. כמה בודד הוא היה, אם הוא זוכר דבר פעוט כל-כך'". באותה שנה סולק שור באופן סופי ממשרתו.
ב-[[29 במרץ]] [[1938]] הוסיף ביברבך בשולי מסמך של האקדמיה הפרוסית, שעליו חתם שור - "אני מופתע לגלות שיהודים עדיין חברים בוועדות האקדמיה". שבוע אחר-כך התפטר שור מכל חברויותיו בוועדות, ובסוף אותה שנה סולק מן האקדמיה. בשנת [[1939]] עלה ל[[ארץ ישראל]], ושנותיו האחרונות עברו עליו בתל אביב, בעוני משפיל, אחרי שמכר את ספרי המתמטיקה האהובים עבור דמי מחיה. הוא מת ביום הולדתו ה-66.
| |||