פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין תקציר עריכה
[[תמונה:RAHAT-NABI-YAMIN.JPG|שמאל|ממוזער|250px|סביל [[נבי ימין]] שליד [[כפר סבא]], על נתיב דרך הדואר. נבנה ב-[[1312]] בשמו של המושל הכללי של ארץ ישראל תנכז אלחוסאמי.]]
[[תמונה:Tankizia2.JPG|שמאל|ממוזער|250px|עיטור נטיפות ("[[מוקרנס]]") בקמרון הכניסה ל[[מדרסת תנכזיה]] שבנה [[תנכיז]] בירושלים בשנת [[1329]]]]
שני הדורות שלאחר בייברס אופיינו בשלטון השושלת היחידה בתקופה הממלוכית שבה עבר השלטון בין בני אותה משפחה, שושלת [[קלאון (סולטאן ממלוכי)|קלאון]] ובניו.‏‏<ref>‏ראו גם [[ממלוכים#הסולטאנים העיקריים]]‏</ref>. [[קלאון (סולטאן ממלוכי)|א-מאלכ אל-מנצור קלאון]] שלט בין השנים [[12801290]]-[[12901280]]. בתחילת שנות שלטונו הדף כמה מרידות בדואים‏‏ (למשל ב-[[1281]] באזור עזה וב-[[1282]] בשכם), הביס את המונגולים בניסיונם האחרון לכבוש שטחים בארץ‏‏ (‏ב[[קרב חומס‏]], 1281), ואף דיכא ביד רמה קשר שבראשו עמדו אמירי דמשק. פעולות אלה הוכיחו שתקופת בייברס לא הייתה אפיזודה חולפת ושהשלטון הממלוכי יציב ורב כוח. קלאון הרחיב את סמכויותיו של [[עלאא' א-דין]] כממונה על הקדשי ירושלים וחברון, ונתן את האות לתחילת פיתוחה של ירושלים כעיר דת מפוארת ואבן שואבת לעולי רגל. בסוף ימיו החל לשים מצור על העיר הצלבנית האחרונה, עכו, אך מת בטרם נכבשה.
 
את עכו כבש לבסוף ב-[[1291]] בנו של קלאון, אל-מלכ אל אשרף [[ח'ליל בן קלאון]]. עם נפילתה של עכו ננטשו שאר מאחזי החוף הצלבניים, בצור, בצידון ובעתלית, ויושביהם עברו ל[[קפריסין]]. תקופת [[ממלכת ירושלים]] הצלבנית תמה. ניסיון הפלישה הכושל של [[גזאן]] המונגולי ב-[[1299]] חתם את פרק האיום המונגולי.
7

עריכות