רן (קונפוציאניזם) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ Fxp300 העביר את הדף ערך מורחב: רן (מושג בקונפוציאניזם) לרן (מושג בקונפוציאניזם): שגיאה בשם |
Amit.Reter (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 8:
== מושג ה'רֶן' בהגותו של קונפוציוס ==
'רן' הוא המעלה הבולטת והחשובה ביותר בתורתו של קונפוציוס. בספר [[המאמרות]] ('אַנַלֶקְטִים') שנערך על ידי תלמידיו של קונפוציוס ומכיל את עיקרי תורתו, מופיע הביטוי 'רן' בעשרות פרקים שונים ומוזכר בהם פעמים רבות. בפרקים אלו מנסים תלמידיו של קונפוציוס לקבל ממנו הגדרה מובהקת למושג, אולם הוא אינו מספק הגדרה כזו. במערב הוצעו תרגומים רבים למושג, וביניהם: נדיבות לב, חמלה, זולתנות (אלטרואיזם), טוב, לבביות, אנושיות, אהבה, טוב-לב, המידה הטובה המושלמת ועוד. הוריאציות הרבות של התרגום מעידות על הקושי להביע את המורכבות והפשטות הכרוכות יחד במושג ה’רן’, וחלק מן המתרגמים מוותרים לחלוטין על הניסיון לתרגמו ומעדיפים פשוט להשתמש בביטוי 'רן' כפי שהוא.<br />
הצירוף של שני חלקי הסימן הסיני 'רן', 仁, 'אדם' ו'שניים', מרמז שהביטוי עוסק ביחסים שבין האדם לזולתו, ובאופן ספציפי יותר '''היחסים הראויים''' בין שני אנשים. אולם הביטוי ‘רן’ מופיע באנלקטים בשימושים מגוונים המעידים שהמושג הוא בעל משמעות רחבה, ויוצרים קושי לפרש אותו באופן חד משמעי. חלק מן הפרשנים טוענים שמושג ה’רן’ מייצג הכללה של המידה הטובה, המקבלת תוכן על ידי מספר מאפיינים ספציפיים. באחת הפסקאות באנלקטים טוען קונפוציוס כי '''‘רן’ נמצא בישומן של חמש מידות טובות: נימוסים, נדיבות, יושר, חריצות וטוב-לב''' (מאמרות, 17-ו').<br />
{{ציטוט|תוכן="שאלו צְה-גַ'נְג לחכם קונג על מידת הטוב. אמר החכם קונג: איזהו טוב שבעולם, כל שיש בידו חמישה דברים. ביקש לשמעם. אמר החכם: אלו הם: נימוסים, נדיבות, יושר, חריצות וטוב-לב..." (מאמרות, 17-ו').}}
במקום אחר נטען כי אחווה וכיבוד אב ואם הם שורשי האנושיות (מאמרות, 1-ב'). '''האנושיות אם כן היא כל אחת מן המידות הטובות האלו וגם כולן יחד'''. היא נמדדת הן במונחים פרטניים והן במונחים כוללניים.<br />
בתשובה לשאלת תלמידו יֶן-הְוֵי אמר קונפוציוס כי ה’רן’ טמון במשמעת עצמית וקיום מנהגים (מאמרות, 12-א'). קונפוציוס טען שה’רן’ הוא מידה הכרחית לאדם כדי להיות 'איש המעלה' (ג'וּן דְזֶה).<br />
{{ציטוט|תוכן="...איש-המעלה שמתרחק מן הטוב אין שמו איש-המעלה!..." (מאמרות, 4-ה')}}
קונפוציוס מציין שכדי לשמור על ה’רן’ ראוי לפעמים אפילו להקריב את החיים (מאמרות, 15-ח'). אמירה זו מדגישה את הרמה המוסרית הגבוהה המצויה במימוש ה’רן’, ואת המחויבות הגבוהה הכרוכה בשמירה על רמה מוסרית כזו. על פי תפיסתו של קונפוציוס, '''מימוש ערכי האנושיות ושמירה עליהם חשובים יותר מהחיים עצמם'''.<br />
=== טבעו של ה’רֶן’ ===
מספר פסקאות ב'מאמרות' עוררו דיון לגבי טבעו של ה’רן’. קונפוציוס טען שה’רן’ אינו רחוק מן האדם, ושהוא קרוב כמידת רצונו של האדם להיות אנושי; הוא טען עוד שבכל אחד נמצא הכח להיות אנושי; בנוסף טען קונפוציוס כי ללא אנושיות, האדם אינו יכול להתמודד בהצלחה עם נסיבות קשות.<br />
פסקאות אלו הובילו לפרשנויות על פיהן האנושיות היא מידה שמקורה בנפש האדם פנימה והיא אינה דבר הנרכש ממקור חיצוני. בעוד שקונפוציוס עצמו לא סיפק קביעה ברורה בדבר מקור האנושיות, סוגיה זו נדונה בהרחבה על ידי ממשיכיו.<br />
עבור קונפוציוס, ‘רן’ מסמל את הקשר ההדדי בין האני הפנימי לבין בני אנוש אחרים, הטבע והשמיים (tian). ‘רן’ הוא הביטוי של הסובייקטיביות ותחושת האחריות האנושית, המתבטאות ביכולתו של האדם לפעול מתוך מודעות מוסרית. באופן זה ‘רן’ מהווה את הבסיס ההדדי המאפשר קיום של מערכת חברתית אנושית המושתת על ערכי מוסר.<br />
=== מרכזיותו של ה’רֶן’ בתורת קונפוציוס ===
'רן' נחשב ל"חוט האחד" העובר דרך כל תורתו של קונפוציוס. בשיחה עם תלמידו צְנג, אמר קונפוציוס כי כל תורתו עומדת על דבר אחד. כששאלו התלמידים האחרים לאחר מכן את צְנג לכוונתו של קונפוציוס, הסביר צְנג שעיקרי תורתו של קונפוציוס הם נאמנות ואמפתיה )שהפרשנות המקובלת רואה בהן מידות הממשות את ה’רן’) (מאמרות, 4-ט"ו וגם 15-ב'). ‘רן’ המשיך להיות נושא מרכזי בכתביהם של הוגים קונפוציאניים מאוחרים.<br />
== התפתחות מושג ה’רֶן’ אצל הוגים קונפוציאנים מאוחרים ==<br />
=== מושג ה'רֶן' בהגותו של מנציוס ===
[[מנציוס]] ('''Mencius''';{{כ}} [[המאה ה-4 לפנה"ס|372]] – [[המאה ה-3 לפנה"ס|289 לפנה"ס]]) מתייחס ל’רן’ באופן דומה לקונפוציוס. הוא מגדיר את ה’רן’ כאהבת הזולת, וגם אצלו מופיעה התייחסות לצורך לדבוק באנושיות גם במחיר החיים עצמם. אולם מנציוס מפורש הרבה יותר לגבי מקור ה’רן’. על פי מנציוס, האנושיות נובעת מתוך נפש האדם – ליבו של כל אדם רגיש לסבל זולתו. הדוגמא המפורסמת של מנציוס היא תגובתו של כל אדם למראה תינוק המצוי על פתחה של באר. כל אחד יחוש להציל את התינוק, ללא שיקולים וחישובים כלשהם. לאדם יש מידת טוב, שמקורה פנימי והיא אינה נרכשת מבחוץ. מידה זו היא מולדת, אולם מנציוס מתאר אותה כמידה שאינה מפותחת במלואה. האנושיות היא אחת מארבע המידות הטובות היסודיות (ארבע ההתחלות, שמנציוס סבור שזרעיהן מצויים אצל כל אדם), והיא מתפתחת מתוך דאגה לזולת וחמלה. באמצעות ארבע המידות הטובות היסודיות, קושר מנציוס בין טבע האדם וטבעם של השמיים, ורואה ב’רן’ מידה שאינה רק חלק מטבע האדם, אלא חלק מטבעם של השמיים.<br />
=== מושג ה'רֶן' אצל הוגים קונפוציאנים אחרים ===
ב[[קונפוציאניזם]] הקלאסי הופיעו פרשנויות אלטרנטיביות למנציוס ביחס ל’רן’. בספר "מנציוס" מופיע וויכוח בין מנציוס לפילוסוף '''קאו-טסו''' (Kao-tzu), הטוען שהמידות הטובות מגיעות ממקור חיצוני. הפילוסוף הקונפוציאני '''סון-טסו''' (Hsün-tzu) טען ש'''טבע האדם רע''', או לכל הפחות נייטרלי, ובכל אופן אינו טוב. סון-טסו הסיק שהדרך היחידה להנחיל מידות טובות לבני אדם היא באמצעות לימוד וחינוך אינטנסיביים. האדם יכול להפוך לטוב ויכולת זו היא המפתח לשינוי חברתי חיובי. אולם שינוי זה מותנה בהטמעת ערכים חיצוניים בטבעו הגולמי של האדם.<br />
=== 'רֶן' בניאו-קונפוציאניזם ===
עם התפתחות הניאו-קונפוציאניזם, התקבעה כהלכה השמרנית פרשנותו של מנציוס, כי מקור ה’רן’ הוא פנימי ולא חיצוני. הקישור שמנציוס עושה בין טבעו של האדם לטבעם של השמיים מיוצג בניאו-קונפוציאניזם על-ידי העלאת ה'רן' לרמה אוניברסאלית והתייחסות אליו כחלק מטבעו של העיקרון השמיימי (T’ien-li). 'רן' מוזכר כתכונה אוניברסאלית של המידה המוסרית, המאפיינת הן את היחיד והן את כל הדברים שבין השמיים והארץ. '''צ'נג האו''' (Ch’eng Hao) קובע כי האדם הממש את ה'רן' מהווה גוף אחד עם כל הדברים. לטענתו, כל שאר המידות הטובות הן ביטויים של 'רן'. '''צ'ו סי''' (Chu His) קובע כי בכל אדם מצויות ארבע המידות הטובות היסודיות, וה'רן' היא המרכזית שבהן וגם זו המאחדת את כולן. '''וואנג יאנג-מינג''' (Wang Yang-ming) מדבר על האחדות של האדם בעל ה'רן' עם השמיים, הארץ וכל הדברים, וטוען שמקור ה'רן' הוא פנימי.<br />
בהגות הניאו-קונפוציאנית המשיך מושג ה'רן' להיות תחום דיון מרכזי. 'רן' נחשב למרכיב בטבעו של העיקרון השמיימי והוא מהווה את המהות היסודית של כל הדברים שבין השמיים והארץ.<br />
=== 'רֶן' אצל הוגים קונפוציאנים בני זמננו ===
בקרב הוגים קונפוציאנים בני זמננו שומר ה'רן' על מקומו המרכזי והוא נחשב גם כיום ל"חוט האחד" העובר דרך תחומי הלימוד העוסקים בתורת קונפוציוס, ומתמקדים בקשר שבין האדם לזולתו. בקשר זה טמון, על פי הקונפוציאניזם, אופיים המוסרי של היחיד והחברה, כמו גם טבע האדם והיקום.
| |||