רן (קונפוציאניזם) – הבדלי גרסאות

=== מרכזיותו של ה’רֶן’ בתורת קונפוציוס ===

'רן' נחשב ל"חוט האחד" העובר דרך כל תורתו של קונפוציוס. בשיחה עם תלמידו צְנג, אמר קונפוציוס כי כל תורתו עומדת על דבר אחד. כששאלו התלמידים האחרים לאחר מכן את צְנג לכוונתו של קונפוציוס, הסביר צְנג שעיקרי תורתו של קונפוציוס הם נאמנות ואמפתיה )שהפרשנות המקובלת רואה בהן מידות הממשות את ה’רן’) (מאמרות, 4-ט"ו וגם 15-ב'). ‘רן’ המשיך להיות נושא מרכזי בכתביהם של הוגים קונפוציאניים מאוחרים.<br />

=== מושג ה'רֶן' בהגותו של מנציוס ===

[[מנציוס]] ('''Mencius''';{{כ}} [[המאה ה-4 לפנה"ס|372]] – [[המאה ה-3 לפנה"ס|289 לפנה"ס]]) מתייחס ל’רן’ באופן דומה לקונפוציוס. הוא מגדיר את ה’רן’ כאהבת הזולת, וגם אצלו מופיעה התייחסות לצורך לדבוק באנושיות גם במחיר החיים עצמם. אולם מנציוס מפורש הרבה יותר לגבי מקור ה’רן’. על פי מנציוס, האנושיות נובעת מתוך נפש האדם – ליבו של כל אדם רגיש לסבל זולתו. הדוגמא המפורסמת של מנציוס היא תגובתו של כל אדם למראה תינוק המצוי על פתחה של באר. כל אחד יחוש להציל את התינוק, ללא שיקולים וחישובים כלשהם. לאדם יש מידת טוב, שמקורה פנימי והיא אינה נרכשת מבחוץ. מידה זו היא מולדת, אולם מנציוס מתאר אותה כמידה שאינה מפותחת במלואה. האנושיות היא אחת מארבע המידות הטובות היסודיות (ארבע ההתחלות, שמנציוס סבור שזרעיהן מצויים אצל כל אדם), והיא מתפתחת מתוך דאגה לזולת וחמלה. באמצעות ארבע המידות הטובות היסודיות, קושר מנציוס בין טבע האדם וטבעם של השמיים, ורואה ב’רן’ מידה שאינה רק חלק מטבע האדם, אלא חלק מטבעם של השמיים.<br />