החברה למתנ"סים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ ←היסטוריה ומבנה ארגוני: תקלדה |
||
שורה 18:
ארן בדק את מימוש רעיון המרכזים הקהילתיים בשני קווים מקבילים: על ד"ר [[יעל פוזנר]], ראש [[מינהל החינוך]] במשרד החינוך והתרבות, הטיל להקים [[ועדת פוזנר|ועדה]] לבדיקת הנושא; על [[חיים ציפורי]], איש היחידה לתרבות במשרד החינוך, האחראי על נושא [[המבצע לביעור הבערות|ביעור הבערות]] ומפעל [[אמנות לעם]], הטיל לבדוק אם קיימת [[פעילות חברתית|פעילות תרבותית וחברתית]] בעיירות הפיתוח ומה אופיה. המפגש בין השניים העניק את הדחיפה הגדולה והמשמעותית להקמתם ולפיתוחם של המרכזים הקהילתיים ב[[ישראל]].
לאחר שהוחלט על ידי הוועדה כי אכן יש מקום להפעיל מרכזים קהילתיים, התעוררה השאלה כיצד יתפקדו המרכזים מבחינה ארגונית. באותה תקופה לא יכל משרד החינוך לשאת במעמסה לבדו. הוועדה רצתה שכל מרכז יתפתח לפי תנאי המקום המיוחדים, ולפיכך הציעו שתהיה הנהלה מקומית לכל מרכז, והיא תקבע את מדיניותו. בכל הנוגע לארגון הכולל, האחראי על כל ההנהלות המקומיות, הוצע להקים
:"בוועדות שונות ובעזרת [[היועץ המשפטי לממשלה]] נתגבשו הדפוסים עד 1969, שנת ייסוד החברה. באופן טבעי, נבחרה ד"ר יעל פוזנר להיות יו"ר ה[[דירקטוריון]]. אז גם נקבע הכינוי הישראלי למרכז הקהילתי - מתנ"ס - אשר נגזר מהשם הרשמי הארוך - מרכז תרבות, נוער וספורט, שניתן לו בימי בראשית מאילוצים שונים, כאשר איש לא היה בטוח מה יילד יום. במרוצת השנים, כשהמוסד התפתח והוכיח את עצמו כמרכז קהילתי ראוי לשמו, חשבנו לא פעם שאולי מוטב לשנות את השם, אבל ירדנו מהר מהרעיון מפני שבינתיים המתנ"ס היכה שורשים והפך לנכס ולמטבע לשון, כמו [[רמטכ"ל]] או [[שק"ם]]. המתכון המקורי הוכיח את עצמו במידה לא קטנה של הצלחה".
| |||