רן (קונפוציאניזם) – הבדלי גרסאות

עם התפתחות הניאוה[[קונפוציאניזם#היסטוריה|ניאו-קונפוציאניזם]], התקבעה כהלכה השמרנית פרשנותו של [[מנציוס]], כי מקור ה’רן’ הוא פנימי ולא חיצוני. הקישור שמנציוס עושה בין טבעו של האדם לטבעם של השמיים מיוצג בניאו-קונפוציאניזם על-ידי העלאת ה'רן' לרמה אוניברסאלית והתייחסות אליו כחלק מטבעו של העיקרון השמיימי (T’ien-li). 'רן' מוזכר כתכונה אוניברסאלית של המידה המוסרית, המאפיינת הן את היחיד והן את כל הדברים שבין השמיים והארץ. '''צ'נג האו''' (Ch’eng Hao) קובע כי האדם המממש את ה'רן' מהווה גוף אחד עם כל הדברים. לטענתו, כל שאר המידות הטובות הן ביטויים של 'רן'. '''[[ג'ו שי]]''' (Chu Hsi) קובע כי בכל אדם מצויות ארבע המידות הטובות היסודיות, וה'רן' היא המרכזית שבהן וגם זו המאחדת את כולן. '''וואנג יאנג-מינג''' (Wang Yang-ming) מדבר על האחדות של האדם בעל ה'רן' עם השמיים, הארץ וכל הדברים, וטוען שמקור ה'רן' הוא פנימי.<br />