רן (קונפוציאניזם) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Amit.Reter (שיחה | תרומות)
Amit.Reter (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 11:
[[קובץ:Confucius - Project Gutenberg eText 15250.jpg|ממוזער|[[קונפוציוס]] (551-479 לפנה"ס)]]
== מושג ה'רֶן' בהגותו של קונפוציוס ==
'רן' הוא המעלה הבולטת והחשובה ביותר בתורתו של [[קונפוציוס]]. בהצגת מושג ה'רן' הגיב [[קונפוציוס]] כפי הנראה לטלטלות חברתיות שהיו בתקופתו. הוא ביקש לשחזר ולייצב את הסדר החברתי המיוצג בספרות המופת הסינית הקדומה העוסקת בטקסים ומנהגים ({{קישור כללי|כותרת=Zhouli|כתובת=http://www.chinaknowledge.de/Literature/Classics/zhouli.html}}), ולבסס אותו על ערכים בעלי משמעות נעלה.{{הערה|שם=אנציקלופדיה_של_פיל_סינית643}}<br />
בספר [[המאמרות]] ('אַנַלֶקְטִים') שנערך על ידי תלמידיו של [[קונפוציוס]] ומכיל את עיקרי תורתו, מופיע הביטוי 'רן' בעשרות פרקים שונים ומוזכר בהם פעמים רבות. בפרקים אלו מנסים תלמידיו של [[קונפוציוס]] לקבל ממנו הגדרה מובהקת למושג, אולם הוא אינו מספק הגדרה כזו.{{הערה|שם=אילוסטר_אנציקלופדיה_של_קונפ311|Rodney L. Taylor, The Illustrated Encyclopedia of Confucianism, The Rosen Publishing Group, 2005, page 311}} במערב הוצעו תרגומים רבים למושג, וביניהם: נדיבות לב, חמלה, [[זולתנות]] (אלטרואיזם), טוב, לבביות, אנושיות, אהבה, טוב-לב, המידה הטובה המושלמת ועוד. הוריאציות הרבות של התרגום מעידות על הקושי להביע את המורכבות והפשטות הכרוכות יחד במושג ה’רן’, וחלק מן המתרגמים מוותרים לחלוטין על הניסיון לתרגמו ומעדיפים פשוט להשתמש בביטוי 'רן' כפי שהוא.<br />
הצירוף של שני חלקי הסימן הסיני 'רן', 仁, 'אדם' ו'שניים', מרמז שהביטוי עוסק ביחסים שבין האדם לזולתו, ובאופן ספציפי יותר '''היחסים הראויים''' בין שני אנשים. אולם הביטוי ‘רן’ מופיע ב[[המאמרות|'מאמרות']] בשימושים מגוונים המעידים שהמושג הוא בעל משמעות רחבה, ויוצרים קושי לפרש אותו באופן חד משמעי. חלק מן הפרשנים טוענים שמושג ה’רן’ מייצג הכללה של המידה הטובה, המקבלת תוכן על ידי מספר מאפיינים ספציפיים.{{הערה|שם=אילוסטר_אנציקלופדיה_של_קונפ311}} באחת הפסקאות ב[[המאמרות|'מאמרות']] טוען [[קונפוציוס]] כי '''‘רן’ נמצא בישומן של חמש מידות טובות: נימוסים, נדיבות, יושר, חריצות וטוב-לב''' (מאמרות, 17-ו').<br />
 
{{ציטוט|תוכן="שאלו צְה-גַ'נְג לחכם קונג על מידת הטוב. אמר החכם קונג: איזהו טוב שבעולם, כל שיש בידו חמישה דברים. ביקש לשמעם. אמר החכם: אלו הם: נימוסים, נדיבות, יושר, חריצות וטוב-לב..." (מאמרות, 17-ו').}}
 
במקום אחר נטען כי אחווה וכיבוד אב ואם הם שורשי האנושיות (מאמרות, 1-ב'). '''האנושיות אם כן היא כל אחת מן המידות הטובות האלו וגם כולן יחד'''. היא נמדדת הן במונחים פרטניים והן במונחים כוללניים.{{הערה|שם=אילוסטר_אנציקלופדיה_של_קונפ311}}<br />
בתשובה לשאלת תלמידו יֶן-הְוֵי אמר [[קונפוציוס]] כי ה’רן’ טמון במשמעת עצמית וקיום מנהגים (מאמרות, 12-א'). [[קונפוציוס]] טען שה’רן’ הוא מידה הכרחית לאדם כדי להיות 'איש המעלה' (ג'וּן דְזֶה).<br />
 
{{ציטוט|תוכן="...איש-המעלה שמתרחק מן הטוב אין שמו איש-המעלה!..." (מאמרות, 4-ה')}}
 
[[קונפוציוס]] מציין שכדי לשמור על ה’רן’ ראוי לפעמים אפילו להקריב את החיים (מאמרות, 15-ח'). אמירה זו מדגישה את הרמה המוסרית הגבוהה המצויה במימוש ה’רן’, ואת המחויבות הגבוהה הכרוכה בשמירה על רמה מוסרית כזו. על פי תפיסתו של [[קונפוציוס]], '''מימוש ערכי האנושיות ושמירה עליהם חשובים יותר מהחיים עצמם'''.{{הערה|שם=אילוסטר_אנציקלופדיה_של_קונפ311}}<br />
 
[[קובץ:Rongo Analects 02.jpg|ממוזער|עמוד מתוך ה'אנלקטים' ('המאמרות')]]
[[קובץ:Qingming Festival 3.jpg|ממוזער|קטע מתוך הציור "פסטיבל האביב לאורך הנהר", המתאר חיים עירוניים בסין בתקופת שושלת סונג, (Zhang Zeduan (1085–1145 {{הערה|לצפיה בחלקים נוספים של הציור: http://depts.washington.edu/chinaciv/painting/4ptgqmsh.htm}}]]
=== טבעו של ה’רֶן’ ===
מספר פסקאות ב'מאמרות' עוררו דיון לגבי טבעו של ה’רן’. [[קונפוציוס]] טען שה’רן’ אינו רחוק מן האדם, ושהוא קרוב כמידת רצונו של האדם להיות אנושי; הוא טען עוד שבכל אחד נמצא הכח להיות אנושי; בנוסף טען [[קונפוציוס]] כי ללא אנושיות, האדם אינו יכול להתמודד בהצלחה עם נסיבות קשות.{{הערה|שם=אילוסטר_אנציקלופדיה_של_קונפ312|Rodney L. Taylor, The Illustrated Encyclopedia of Confucianism, The Rosen Publishing Group, 2005, page 312}}
<br />
פסקאות אלו הובילו לפרשנויות על פיהן האנושיות היא מידה שמקורה בנפש האדם פנימה והיא אינה דבר הנרכש ממקור חיצוני. בעוד ש[[קונפוציוס]]שקונפוציוס עצמו לא סיפק קביעה ברורה בדבר מקור האנושיות, סוגיה זו נדונה בהרחבה על ידי ממשיכיו.<br />
עבור [[קונפוציוס]], ‘רן’ מסמל את הקשר ההדדי בין האני הפנימי לבין בני אנוש אחרים, הטבע והשמיים (tian). ‘רן’ הוא הביטוי של הסובייקטיביות ותחושת האחריות האנושית, המתבטאות ביכולתו של האדם לפעול מתוך מודעות מוסרית. באופן זה ‘רן’ מהווה את הבסיס ההדדי המאפשר קיום של מערכת חברתית אנושית המושתת על ערכי מוסר.{{הערה|שם=אנציקלופדיה_של_פיל_סינית643}}
<br />
 
=== מרכזיותו של ה’רֶן’ בתורת קונפוציוס ===
'רן' נחשב ל"חוט האחד" העובר דרך כל תורתו של [[קונפוציוס]]. בשיחה עם תלמידו צְנג, אמר [[קונפוציוס]] כי כל תורתו עומדת על דבר אחד. כששאלו התלמידים האחרים לאחר מכן את צְנג לכוונתו של [[קונפוציוס]], הסביר צְנג שעיקרי תורתו של [[קונפוציוס]] הם נאמנות ואמפתיה (שהפרשנות המקובלת רואה בהן מידות המממשות את ה’רן’) (מאמרות, 4-ט"ו וגם 15-ב').{{הערה|Ed. Edward Craig, Routledgecurzon Encyclopedia of Philosophy, Routledge, 1998, page 540}} ‘רן’ המשיך להיות נושא מרכזי בכתביהם של הוגים קונפוציאניים מאוחרים.<br />
 
== התפתחות מושג ה’רֶן’ אצל הוגים קונפוציאנים מאוחרים ==
שורה 41:
 
=== מושג ה'רֶן' בהגותו של מנציוס ===
'''[[מנציוס]]''' (Mencius;{{כ}} [[המאה ה-4 לפנה"ס|372]] – [[המאה ה-3 לפנה"ס|289 לפנה"ס]]) מתייחס ל’רן’ באופן דומה ל[[קונפוציוס]]. הוא מגדיר את ה’רן’ כאהבת הזולת, וגם אצלו מופיעה התייחסות לצורך לדבוק באנושיות גם במחיר החיים עצמם. אולם [[מנציוס]] מפורש הרבה יותר לגבי מקור ה’רן’. על פי [[מנציוס]], האנושיות נובעת מתוך נפש האדם – ליבו של כל אדם רגיש לסבל זולתו. הדוגמא המפורסמת של [[מנציוס]] היא תגובתו של כל אדם למראה תינוק המצוי על פתחה של באר. כל אחד יחוש להציל את התינוק, ללא שיקולים וחישובים כלשהם. לאדם יש מידת טוב, שמקורה פנימי והיא אינה נרכשת מבחוץ. מידה זו היא מולדת, אולם [[מנציוס]] מתאר אותה כמידה שאינה מפותחת במלואה. האנושיות היא אחת מארבע המידות הטובות היסודיות (ארבע ההתחלות, שמנציוס סבור שזרעיהן מצויים אצל כל אדם), והיא מתפתחת מתוך דאגה לזולת וחמלה. באמצעות ארבע המידות הטובות היסודיות, קושר [[מנציוס]] בין טבע האדם וטבעם של השמיים, ורואה ב’רן’ מידה שאינה רק חלק מטבע האדם, אלא חלק מטבעם של השמיים.{{הערה|שם=אילוסטר_אנציקלופדיה_של_קונפ312}}
<br />
==== הקשר בין 'רֶן', 'יִי' ו'לִי' ====
[[מנציוס]] טען שבדומה ל'רן', גם ה'יִי' (Yi – צדק ויושרה) הוא אימננטי לטבע האדם, וגם הוא נובע מתוך ארבע המידות הטובות היסודיות. [[מנציוס]] ראה את ה'יִי', מושג המייצג כבוד ויחס הולם כלפי הזולת, כנגזר מ'רן', המייצג תקשורת בין-אישית והדדיות.
מושג ה'לִי' (Li – טקסים, מנהגים ונימוסים) הוא אידיאל תרבותי המייצג סדר הרמוני, קודים מעשיים של התנהגות, מוסדות פוליטיים וטקסים דתיים, ובתפישה הקונפוציאנית הוא נגזר מה'יִי'.
בהיררכיה המתקבלת: ''''רֶן' ← 'יִי' ← 'לִי'''', משתקפת השאיפה הקונפוציאנית לבסס מחדש את הסדר החברתי והמוסרי ואת משמעות הקיום האנושי כפי שהם מיוצגים ב Zhouli, באמצעות קשירתם לערכים בסיסיים של התנהגות אנושית בין-אישית.{{הערה|שם=אנציקלופדיה_של_פיל_סינית644|Ed. Antonio.S. Cua, Encyclopedia of Chinese Philosophy, Routledge, 2003, page 644}}