מבצע מוראל – הבדלי גרסאות

'''מבצע מוראל ''' היה מבצע ל[[עלייה|העלאת]] [[יהדות מרוקו|יהודי מרוקו]]., החלשנערך במ-[[16 במרץ]] והסתיים[[1961]] עד ב-[[24 ביולי]] [[1961]] ובמסגרתו עלו ל[[מדינת ישראל]] כ-500 ילדים יהודים. זהו פרק עלום, מבצע מחתרתי ונועז, מרתק בתולדות עליית יהודי מרוקו.

לפני סגירת השערים לעלייה ממרוקו לישראל, הצליח "[[המוסד]]" לארגן יציאה חשאית של משפחות עד שקרה אסון - ספינת המעפילים "[[אגוז (ספינה)|אגוז]]" טבעה וכל 44 נוסעיה, מחציתם [[ילד]]ים, נספו. נוצר צורך דחוף בנתיב חדש, רעיון חדש.

כך נולד הרעיון: שליח ארגון יתחזה לנציג של ארגון שווייצרי הומניטרי שיוצב ב[[קזבלנקה]] יפנה לשלטונות [[מרוקו]] ביוזמה להוציא מאות ילדים יהודים ומוסלמים לחופשה בשווייץ. אחרי שהות קצרה בשווייץ ימשיכו הילדים היהודייםהיהודים לישראל. מבצע זה היה תוכנית סודית של "המוסד" להברחת מאות נערים ונערות יהודים ממרוקו לישראל לפני סגירת השערים לעלייה.

'''דיוויד ליטמן''' בן למשפחה יהודית בריטית עשירה היה בראשית 1961 בן 28 בוגר בבית ספר בריטי מעולה, נוצרי-אנגליקני, ומנהיג קבוצות ההוקי, הקריקט, הטניס והאגרוף היה בעל ביטחון עצמי גבוה. בית הספר הבריטי הכין אותו לכל משימה, הוא ידע מה המצב במרוקו , היהודים אומנם נעשו אזרחים בעלי זכויות שוות אחרי מתן העצמאות, אך השלטונות המרוקאים על מנת לשמור על תושביהם שהיו זקוקים להם יותר מאי פעם, למלא את החלל שנוצר אחרי עזיבת כרבע מליון הצרפתים את מרוקו, אסרו את יציאתם החופשית את המדינה . ליטמן שמע גם על טביעתה של ספינת המעפיליםהספינה "[[אגוז]]" עם 44 המעפילים. הוא הרגישחש עצבות גדולה וחיפש מה לעשות למען עמו.

ליטמן התדפק על דלתותיהם של הארגונים היהודיים בז'נבה וביקש שיטילו עליו משימה אולם לא היה להם מה להציע לו. הוא הגיע לבסוף לארגון OSE (ראשי תיבות בצרפתית של עבודה וביטחון ליתומים), שעסק בהצלת ילדים בתקופת [[השואה]] ואחריה. בשביל מנהל הארגון ליטמן היה מתנה משמים כי יומיים קודם לכן פנו אליו מהסוכנות היהודית בשווייץ בבקשה לסייע במציאת מתנדב לשליחות חשאית במרוקו. ליטמן בחזותו ובביוגרפיה שלו התאים כמו כפפה ליד לתפקיד וכך נולד מבצע מוראל. ליטמן סיכן במבצע לא רק את עצמו אלא גם את משפחתו. כדי לשמור על חשאיות, מפעיליו לא סיפרו לו שהוא עובד עבור "המוסד" והוא היה בטוח שהוא עובד למען [[הסוכנות היהודית]]. דויד ליטמן יצא מיד לקזבלנקה מצויד במכתב מארגון שווייצרי הומניטרי, שם פתח משרד והתחיל לעבוד.

אנשי המוסד '''גד שחר''' ו'''פנחסופנחס קציר''' עברו מבית אל ביתלבית בקזבלנקהב[[קזבלנקה]] ושכנעו את הורי הילדים לתת לילדיהם לעלות לישראל. כל זאתזה נעשה תוך סיכון וללא ידיעת שלטונות מרוקו. אלה היו אחרוני העולים ממרוקו לפני ששערי הארץ הזו נסגרו ליציאת יהודים. הצעירים אולצו להיפרד ממשפחותיהם ולצאת "אל הבלתי נודע". זהו פרק עלום, מבצע מחתרתי נועז ומרתק בתולדות עליית יהודי מרוקו.