|
== היסטוריה ==
בנוסח הראשון של החוק נקבע כי "חוק זה מטרתו לקבוע עקרונות לזכויות התלמיד ברוח [[כבוד האדם]] ועקרונות [[אמנת זכויות הילד|אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד]], תוך שמירה על ייחודם של מוסדות החינוך לסוגיהם השונים". כעבור שנים אחדות המחוקק נתן דעתו לכך שניסוח זה מתעלם מזכויותיהם של עובדי מערכת החינוך, ונוסח החוק תוקן ל"חוק זה מטרתו לקבוע עקרונות לזכויות התלמיד ברוח כבוד האדם ועקרונות אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד, תוך שמירה על כבוד התלמיד, עובד ההוראה וצוות המוסד החינוכי ועל ייחודם של מוסדות החינוך לסוגיהם השונים... ולעודד יצירת אקלים של כבוד הדדי בקהילת מוסד החינוך".חינעלאון
עוד נקבע בחוק כי החלטה על הרחקה לצמיתודעכמכעדמלמידים המחוזית. חברותו של יו"ר מועצת התלמידים המחוזית בוועדת השימוע אף היא הישג של החוק, מאחר שלפני כגנ[[מנהל ביתדכעמ
מ
סעיף 5 לחוק קובע כי רשות חינוך מקומית, מוסד חינוך או אדם הפועל מטעמם, לא [[אפליה|יפלו]] תלמיד מטעמים עדתיים, חברתיים-כלכליים או פוליטיים ברישום או בהרחקה ממוסד חינוך ובקביעת תכניות לימודים ומסלולי קידום נפרדים באותו מוסד.
עוד נקבע בחוק כי החלטה על הרחקה לצמיתות של תלמיד מ[[בית ספר|בית הספר]] תינתן רק לאחר שניתנה ל[[תלמיד]] ולהוריו הזדמנות להשמיע את טענותיהם. התלמיד זכאי לערער בפני ועדת [[שימוע]] מחוזית על ההחלטה להרחיקו, כאשר בראש הוועדה יישב מנהל המחוז ויהיו חברים בה נציג ארגון מורים, נציג ארגון ההורים הארצי ויו"ר מועצת התלמידים המחוזית. חברותו של יו"ר מועצת התלמידים המחוזית בוועדת השימוע אף היא הישג של החוק, מאחר שלפני תחיקתו לא הייתה לתלמידים נציגות בוועדה.
עד תחילת יישום החוק הייתה ל[[מנהל בית ספר|מנהל בית הספר]] סמכות בלעדית להחליט על הרחקתו של תלמיד לצמיתות, וברוב המקרים לא הייתה לתלמיד או להוריו זכות לערער על כך.
סעיף 11 לחוק אוסר על מוסד חינוך לנקוט אמצעי ענישה נגד [[תלמיד]] בגלל מעשה או מחדל של הוריו. סעיף זה בא להגן בעיקר, אך לא רק, על תלמידים שהוריהם לא שילמו ל[[בית ספר|בית הספר]] תשלומים שונים, ואוסר על פגיעה בהם לצורך הפעלת לחץ על ההורים לשלם תשלומים אלו.
אחד ההישגים הבולטים של [[מועצת התלמידים והנוער הארצית]] הוא הסעיף ב[[חוק]] הקובע שחובה על כל מוסד חינוך, להוציא [[גן ילדים]], להקים [[מועצת תלמידים]] ואף לסייע לה ולעודד את הקמתה.
סעיף 9 לחוק קובע שכל [[תלמיד]] זכאי להיבחן ב[[תעודת בגרות|בחינות בגרות]], אלא אם כן לא עמד בתנאים שקבע שר החינוך. מטרת סעיף זה היא לאסור על מנהלים למנוע באופן שרירותי מתלמידים חלשים לגשת לבחינות בגרות, מחשש שיפגעו בממוצע הציונים של [[בית ספר|בית הספר]].
בלחץ [[משרד החינוך]] הושמט מהצעת ה[[חוק]] סעיף לפיו ל[[תלמיד]] תהא הזכות לבחור את תוכנית הלימודים הרצויה לו על פי נטיותיו האישיות, מבלי שיושמו בפניו סייגים ותנאי קבלה המונעים ממנו להגשים את שאיפותיו.
בשנת [[2009]], על פי הצעתו של [[שר החינוך]], [[גדעון סער]], אישרה [[הכנסת]] תיקון לחוק זכויות התלמיד, שבו שני חלקים:
* שינוי המצב הקיים לפיו משאירים בבית הספר, עד לתום הבירור והערעור, תלמידים שהוחלט להרחיקם ממוסד חינוכי. על פי ההצעה ניתן יהיה, במקרים מתאימים באישור ה[[מפקח (חינוך)|מפקח]] המחוזי, להרחיק תלמיד ולהעבירו לבית ספר אחר. כך תיווצר הפרדה בין התלמיד הפוגע לנפגע (למשל במקרי אלימות קשה או אלימות מינית) ובית הספר יוכל לשמור על גבולות ברורים ולהגן על תלמידיו ומוריו.
* לשם איזון ושמיעת כל הצדדים, על ועדת השימוע שדנה בעררו של תלמיד על הרחקתו מבית הספר לשמוע גם את מנהל המוסד החינוכי או מפקח ממשרד החינוך, (בנוסף לחובתה לשמוע את התלמיד ואת הוריו - כפי שנעשה עד היום).
== ראו גם ==
| 