אלקטרוקרדיוגרם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עיצוב
שורה 7:
האדם הראשון אשר ניגש אל הלב באופן שיטתי מנקודת מבט חשמלית היה [[אוגוסטוס דזירה וולר]], שעבד ב[[בית החולים סנט מרי]] ב[[לונדון]]. מכונת האלקטרוקרדיוגרפיה של וולר כללה [[אלקטרומטר ליפמן]] שחובר אל מקרן. פעימות הלב שנקלטו במכשיר הוקרנו על צלחת פוטוגרפית שהייתה מחוברת ל[[רכבת צעצוע]], דבר אשר אפשר את רישום פעימות הלב בזמן אמת. לשיטה זו היה שימוש קליני מוגבל.
 
פריצת דרך ברישום הפעילות החשמלית של הלב הגיעה כאשר [[וילם איינטהובן]], שפעל ב[[ליידן]], [[הולנד]], השתמש ב[[גלוונומטר מיתר]] שהמציא בשנת 19011895. מכשיר זה היה רגיש הרבה יותר מהאלקטרומטר שבו השתמש וולר ומהגלוונומטר שהומצא בנפרד בשנת 1897 על ידי המהנדס הצרפתי קלמן אדה. איינטהובן לא השתמש באלקטרודות המודבקות על גוף הנבדק, אלא הטביל את גפיהם של נבדקיו במכלים עם תמיסות מלח שמהן נרשם האק"ג. איינטהובן נתן את השמות לגלים השונים שראה בתרשים ותיאר את המאפיינים האלקטרוקרדיוגרפיים של מספר מחלות לב וכלי דם. בשנת 1924 זכה ב[[פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה]] על תגליתו.
 
עקרונות היסוד של האק"ג מימיו של איינטהובן עדיין נמצאים בשימוש, אף שהתקדמות רבה בתחום נרשמה מאז. המכשור המסורבל שהיה בשימוש באותם ימים הוחלף אט אט במכשירים אלקטרוניים פשוטים יותר, ואף ממוחשבים.