הסדר הסורי בלבנון – הבדלי גרסאות

 

בשנות ה-80 המאוחרות, הגנרל [[מישל עאון]] מונה לנשיא מועצת השרים על ידי הנשיא דאז [[אמין ג'ומאייל]]. היה זה מהלך שנוי במחלוקת בשל כך שהתפקיד היה שמור ע"פ הסכמים שבע"פ ל[[אסלאם סוני|מוסלמים הסונים]]. וכך, שרים מוסלמים סירבו לכהן תחת ממשלתו של עאון, אשר גם לא הוכרה על ידי סוריה. 2 אדמיניסטרציות יריבות נוצרו: האחת, צבאית תחת [[מישל עאון]] במזרח [[ביירות]], והשנייה אזרחית, תחת [[סלים אל-חוס]] במערב ביירות. ממשלתו של [[סלים אל-חוס]] זכתה בתמיכת הסורים. עאון התנגד לנוכחות הסורית בלבנון, כשהוא מסתמך על החלטה מס' 520 של מועצת הביטחון של האו"ם, שקובעת כי יש להשיג את כל הכוחות הזרים שנמצאים במדינה, בראשם כוחות [[צה"ל]]. לאחר התקפה מוצלחת נגד מיליציית [[הכוחות הלבנוניים]] בנמל ביירות, עאון, שזכה כעת לתמיכה רחבה במזרח העיר, הכריז על "מלחמת חופש" כנגד הכוחות הסוריים.

== הגלייתו של מישל עאון ==

אם בתחילה עאן זכה בתמיכה בינ"ל נרחבת יותר מאשר אל-חוס, זה הסתיים עם [[מלחמת המפרץ|הפלישה האמריקאית לכווית]]. עאון זכה לתמיכה מסוימת מהמשטר העיראקי, ששאף להחליש את המשטר [[בעת'|הבעת'יסטי]] המתחרה ב[[דמשק]]. ובתמורה לתמיכה הסורית בפלישה ל[[כווית]], [[ארצות הברית]] ו[[ישראל]] אפשרו לסוריה לגרש את עאון. כך באוקטובר 1990 כוחות סוריים כבשו את הארמון הנשיאותי ב[[בעבדא]] בסערה. עאון נמלט לשגרירות הצרפתית ומאוחר יותר הוגלה מלבנון ל[[צרפת]].