צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר) – הבדלי גרסאות

הספר מבוסס על מחקר ארוך טווח, שראשיתו בעבודת הדוקטור, שערך פורת, בהסתמך על מקורות ארכיוניים של גופים וארגונים [[ערבים]]-[[פלסטינים]] שונים, כגון [[הוועד הפועל הפלסטיני]] ו"[[האגודות המוסלמיות-הנוצריות]]", ועל ארכיוני השליטים בארץ: תיקי המושלים ב{{ה|תקופה העות'מאנית בארץ ישראל|תקופה העות'מאנית}}, תיקי משרדי [[ממשלת בריטניה]] ו[[ממשלת המנדט]] ב[[ארץ ישראל]], וכן [[ארכיון|ארכיוני]] "[[ועד הצירים]]", משלחת התנועה [[ציונות|הציונית]]. פורת [[תיקוף|תיקף]] בחיבורו את תולדותיה של ה[[לאומיות]] הפלסטינית; התקופה הראשונה החלה לשיטתו ב-[[1918]], עם כיבושה של הארץ על ידי [[הצבא הבריטי]] וכינונו של [[הממשל הצבאי]] הבריטי בארץ ישראל בשלהי המלחמה; ביולי [[1920]] החל השלטון הבריטי האזרחי, והתקופה שמוגדרת כ"צמיחה" נמשכה עד ל[[פרעות תרפ"ט]] [[1929]]; בתקופה השנייה, שתחילתה ב-1929, החלה, לדעת פורת, "להתגבש בקרבם (של הפלסטינים) ההכרה כי שיטות המאבק החוקיות והפוליטיות לא קדמוקידמו את מטרתם - הדיפת הציונות מארץ ישראל - וכי יש לאמץ דרכי מאבק אלימות יותר".{{הערה|א, עמ' II.}} תודעה זו הלכה והתגברה עד לישומה ב{{ה|מרד הערבי הגדול}}, או בשמו המקובל ב{{ה|יישוב}}: "פרעות תרצ"ו-תרצ"ט", בין השנים [[1939]]-[[1936]].