גוסטב וגנר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: הייתה, מכיוון
שורה 13:
לאחר מלחמת העולם השנייה, נידון וגנר למוות שלא בפניו ב[[משפטי נירנברג]]. הוא חי בשם בדוי בעיר [[גראץ]] ועבד כפועל בניין. בעזרת הגמון מ[[הוותיקן]] בשם [[אלויס הודאל]], הצליחו וגנר ושטנגל לברוח יחד ל[[ברזיל]], שם קיבל ב-[[1950]] אישור לישיבת קבע וחי באין מפריע תחת השם גינתר מנדל.
 
וגנר נתגלה לבסוף בברזיל ב-[[30 במאי]] [[1978]] הודות למאמציו של צייד הנאצים [[שמעון ויזנטל]]. לאחר שהביא לתפיסתו של שטנגל, ראה ויזנטל ראיון שהעניק שטנגל ממקום כלאו, בו אמר שסגנו וגנר מתגורר בברזיל. על מנת למצוא אותו הפיץ ויזנטל לעיתונים תמונה מפוברקת של וגנר וטען שזוהי תמונה מעודכנת מ[[סאן פאולו]] שם הוא מסתתר, על מנת שהוא ייבהל ויסגיר את עצמו וכך באמת קרה. וגנר הסגיר את עצמו{{הערה|{{דבר||ואגנר הסגיר עצמו בברזיל|1978/05/31|00113}}}}, ובקשות להסגרתו הוגשו על ידי [[ישראל]], מערב גרמניה, [[אוסטריה]] ו[[פולין]]. ישראל שלחה לברזיל את פרקליט המדינה, [[גבריאל בך]], לקראת הדיון בהסגרה{{הערה|{{מעריב||פרקליט המדינה יוצא לברזיל לדיון על הסגרת ואגנר|1978/11/24|00102}}}} ושלטונות ברזיל העניקו לו מעמד של משקיף בדיון בהסגרה{{הערה|{{מעריב||מעמד של משקיף לבך - בהליכים נגד וגנר|1978/12/11|01203}}}}. התובע הכללי של ברזיל תמך בהסגרה ל[[מערב גרמניה]] והתנגד להסגרה לאוסטריה, מכיוון שוגנר איבד את אזרחותו האוסטרית ולישראל, מכיוןמכיוון שלא היתההייתה קיימת בעת ביצוע הפשעים{{הערה|{{מעריב||להסגיר את ואגנר לידי הגרמנים|1979/05/21|00212}}}}. ביוני [[1979]] דחה בית המשפט העליון בברזיל את בקשת ההסגרה של [[גרמניה המערבית]] בנימוק טכני והוא שוחרר לביתו.
 
בראיון ל-[[BBC]] בשנת [[1979]], לא הביע וגנר חרטה על פשעיו ואמר "לא הייתה לי שום תחושה לגבי זה... זה היה סתם עוד עבודה בשבילי. לאחר שעות העבודה, אף פעם לא דיברנו על העבודה שלנו אלא שתינו ושיחקנו קלפים".