חוק יסוד: הממשלה (בחירה ישירה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←תוכנו של חוק הבחירה הישירה: תיקון קישור |
מ ←תהליך חקיקת החוק: תיקון קישור |
||
שורה 33:
ארבע הצעות חוק פרטיות שמהן הורכב החוק הסופי הוצעו על ידי מגוון חברי כנסת ועברו בקריאה טרומית ב-[[19 במרץ]] [[1990]], ארבעה ימים לאחר הצעת האי אמון. ההצעות עברו בניגוד לעמדת הממשלה כפי שהובאה בידי [[שר המשפטים]], [[דן מרידור]]. הצעות החוק הובאו ללא שינוי על ידי [[ועדת חוקה, חוק ומשפט]] לדיון בקריאה ראשונה ועברו כולן בקריאה ראשונה ב-[[28 במאי]] [[1990]].
במהלך הדיון בוועדה לקראת הקריאה השנייה והשלישית אוחדו כל הצעות החוק להצעה אחת שמטרתה להנהיג בחירה ישירה של האזרחים בראש הממשלה ולהגביר את יציבות הממשלה, תוך מתן אפשרות פיקוח מוגברת לכנסת (בין היתר בנוגע ל[[חקיקת משנה|תקנות]] ולהכרזה על מצב חירום). הצעת החוק המקורית לא דרשה את אמון [[הכנסת]] כתנאי להקמת הממשלה, ואפשרה להביע אי-אמון בראש הממשלה (שגורר גם את התפזרות הכנסת) או להעביר שר מכהונתו ברוב של 70 חברי כנסת, או להדיח את ראש הממשלה ברוב של 80 חברי כנסת, וכן נקבע כי היא תחול כבר בבחירות הקרובות ([[הבחירות לכנסת השלוש עשרה]]). שני מרכזי המפלגות הגדולות, [[מפלגת העבודה]] ו[[הליכוד]], קיבלו החלטות בנוגע לתמיכת המפלגות בחוק: [[מפלגת העבודה]] החליטה לתמוך בחוק, ו[[הליכוד]] החליט להתנגד לו.
בין נימוקי התומכים בהצעה:
| |||