הבדלים בין גרסאות בדף "הילכו שניים יחדיו"

אין שינוי בגודל ,  לפני 7 שנים
מ
בוט החלפות: בן-גוריון, רוויזיונ, אידאולוג
מ (בוט החלפות: בן-גוריון, רוויזיונ, אידאולוג)
בשנת [[1923]] יסד [[פנחס רוטנברג]] את [[חברת החשמל]] לארץ ישראל. עם האישור לניצול מי [[הירדן]] וה[[ירמוך]], הקים את [[תחנת כוח|תחנת הכוח]] ה[[הידרו-חשמלי]]ת ב[[נהריים]] וכן הקים תחנות כוח שסיפקו חשמל ל[[תל אביב]], [[יפו]], [[חיפה]] ו[[טבריה]]. רוטנברג ניסה למצוא דרך לדו-קיום בין ה[[יהודים]] ל[[ערבים]] וניסה להשכין שלום בין [[ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל|הסתדרות העובדים]] לבין [[התנועה הרוויזיוניסטית]].
 
המחזה מתרחש בשנת [[1934]], כשנה לאחר [[רצח חיים ארלוזורוב]], ממנהיגי [[היישוב]] וראש [[המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית]], רצח שעורר סערה עזה ב[[ארץ ישראל]] והאשמות כבדות מצד [[ההסתדרות הכללית]] כנגד [[התנועה הרוויזיוניסטית]]. המתיחות בין תנועת הפועלים הציונית לתנועה הרביזיוניסטיתהרוויזיוניסטית החלה לפני הרצח, כפי שמתארת ההיסטוריונית [[אניטה שפירא]]:
:האחת ייצגה תפיסת עולם שראתה בפועלים את בוניה של האומה העברית בארץ ישראל, והשנייה ייצגה תפיסת עולם שראתה במעמד הבינוני היהודי את היסוד לחברה היהודית שתקום בארץ ישראל. שתיהן שאפו להקים מדינה יהודית בארץ ישראל, אך נבדלו זו מזו בשיטה להקמתה: הפועלים חתרו ליצירת המאסה הקריטית היהודית בארץ על ידי עליה והתיישבות ואילו הרביזיוניסטיםהרוויזיוניסטים הדגישו את חשיבות הפעולה המדינית, התעמולה וגיוס דעת הקהל העולמית, לטובת הציונות.{{הערה|[[אניטה שפירא]], "בן -גוריון וז'בוטינסקי", התוכנייה להצגה "הילכו שניים יחדיו", 2012}}
 
באוקטובר 1934 נפגשו בלונדון ז'בוטינסקי ובן-גוריון, ולאחר [[משא ומתן]] ממושך הגיעו ל[[הסכמי בן-גוריון - ז'בוטינסקי (הסכמי לונדון)|הסכמי לונדון]], שנועדו לכונן יחסים תקינים בין שני הזרמים הציוניים. ועידת הצה"ר העולמית אישרה את ההסכם, אך משאל חברי ההסתדרות הכללית דחה אותו.
 
במחזה כלל המחבר רמזים לאירועים, מוכרים לצופה בן זמננו, שהתרחשו לאחר זמן התרחשות המחזה:
* ז'בוטינסקי שואל את בן -גוריון: "האומנם אדוני מאמין שיהודי מסוגל לרצוח מנהיג יהודי בגלל מחלוקת אידיאולוגיתאידאולוגית?" הצופה יודע שהתשובה חיובית.
* ז'בוטינסקי, הגולה מחוץ לארץ ישראל, אומר לבן-גוריון שישוב לארץ-ישראל רק לפי פקודת הממשלה העברית. קביעה כזו אכן נכללה בצוואתו של ז'בוטינסקי, שנכתבה בנובמבר 1935. ז'בוטינסקי נפטר בשנת [[1940]] ב[[ניו יורק]] ונקבר ב[[לונג איילנד]]. בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, התנגד להבאת עצמותיו של ז'בוטינסקי לקבורה בישראל, ורק יורשו, [[לוי אשכול]] הורה זאת בשנת [[1964]], 16 שנה לאחר הכרזת המדינה.
* ז'בוטינסקי מדגיש במחזה (כפי שאכן הדגיש במציאות) את הסכנה המרחפת על יהודי אירופה מ[[גרמניה הנאצית]]. הצופה יודע את מה שלא ידעו בן-גוריון וז'בוטינסקי בפגישתם, עד כמה צדק ז'בוטינסקי בתחזית זו.
 
ב[[פתח דבר]] למחזה כתב יהושע שסדרת המפגשים בין בן-גוריון לז'בוטינסקי:
:ריתקה את התעניינותי ההיסטורית, וכאשר למדתי שבמהלך אחד המפגשים שהתקיים בדירה פרטית בלונדון טיגן בן -גוריון חביתה לז'בוטינסקי, נדלק בי 'יצר ספרותי', שעורר אותי להעלות מחזה שיסודות היסטוריים ודמיוניים מעורבבים בו יחדיו, על מנת להחיות מחדש את הדיאלוג בין שני המנהיגים ההיסטוריים הללו, שעדיין רלוונטיים בשיח האידיאולוגיהאידאולוגי והפוליטי של ישראל בימינו.
 
בכתיבת המחזה הסתייע יהושע בפרופ' [[יעקב גולדשטיין (היסטוריון)|יעקב גולדשטיין]] ובפרופ' [[דן מירון]], להם הוא מקדיש את המחזה.
==דבר המבקרים==
פרופ' [[שלמה אבינרי]] הביע התלהבות מהמחזה:
:זה עתה סיימתי את קריאת המחזה, ואכן נפעמתי. לא קל לתאר בהגינות וביושר שני אישים כה מורכבים כבן -גוריון וז'בוטינסקי, ומה עוד שברור שאהדה אינה נתונה לשניהם באותה מידה. אבל יהושע הצליח לאפיין את שניהם וגם לתאר דרמטית את יחסי האיבה וההערכה המורכבים שביניהם, וכיצד הם בכל זאת משתנים תוך כדי היכרותם. הדרמה האישית והלאומית עולה בצורה חזקה מאוד מפיהם, כאשר הם פורסים את משנתם. המחבר עושה צדק עם שניהם ויוצק לדרמה ספרותית אירוע היסטורי שכמעט נשכח. כך גם הצליח לתאר את ערגתם של השניים למצוא מכנה משותף, יחד עם מודעותם לכך שהדבר כמעט בלתי-אפשרי.{{הערה|1=[http://www.kibutz-poalim.co.il/htmls/can_two_walk_together.aspx?c0=44411&bsp=19662 הילכו שניים יחדיו], באתר של הוצאת הקיבוץ המאוחד}}
 
==קישורים חיצוניים==