בלדה מס' 1 בסול מינור, אופוס 23 – הבדלי גרסאות

כמו הבלדות מס' 3 ו-4, גם הבלדה השנייה כתובה ב[[מקצב]] כפול מורכב של 6/8. היא נפתחת בשקט בסולם פה מז'ור, עם צלילי דו חוזרים ונשנים בשתי הידיים. פתטיחהפתיחה זו מתקדמת במהירכות ל[[מלודיה]] והתפתחות בהוראת ביצוע "סוטו ווצ'ה" - מילולית "מתחת לקול", או "חרש". הקטע הזה מתפוגג בכמה צלילי לה חוזרים ביד ימין. הקטע הבא של הבלדה, העומד בניגוד חריף לראשון, נפתח בהוראת ביצוע "פרסטו קון פואוקו" - "מהיר מאוד ומשולהב". במקום להיכתב במינור המקביל, פה מינור, הוא כתוב בלה מינור. חוקר שופן והביוגרף שלו, פרדריק ניקס, כותב עליו "כניסת הפרסטו ... חורגת לכאורה ממה שקדם לה; אבל מה שנשמע לאחר זאת ... מצדיק את נוכחות הפרסטו."{{הערה|1=ניקס, "פרדריק שופן כאדם ומוזיקאי", 1836}} היצירה חוזרת כעבור זמן קצר לקצב ולסגנון המקורי שלה והמלודיה הראשונה עוברת עיבוד ושכלול נוספים. שופן ממזג כאן וריאציות על המלודיה שאינן מופיעות בשלב התצוגה של היצירה. ההתפתחות הזאת נמשכת הלאה עד שנושא הפרסטו קון פואוקו חוזר שוב באופן טבעי בשינויים (רקאפיטולציה). הפעם, הוא עובר גם עיבוד ושכלול ומסתיים בפתאומיות, עד שהנושא מהדהד שוב והיצירה מתפוגגת חרש. הנושא המקורי בפה מז'ור חוזר שוב, אבל הפעם בלה מינור, סולם הפרסטו; כך מסתיימת היצירה, בלי לחזור לסולם ה[[טוניקה]] שלה.