טובה גולדברג – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Ofir michael (שיחה | תרומות) מ ויקיזציה |
|||
שורה 20:
[[File:טובה בבית.jpg|thumb|טובה גולדברג עם תלמידותיה]]
בבית החולים האנגליקני בירושלים הכירה טובה גולדברג את אשר (אוסקר) בק, יליד [[ברטיסלבה]] שב[[סלובקיה]], שאיבד את כל משפחתו בימי [[השואה]]. הוא עצמו קפץ מרכבת שהובילה אותו ואת אמו ואחיו למוות, הגיע ליערות והצטרף לשורות ה[[פרטיזנים]]. ארצה הגיע ב-1947, התגייס ל[[פלמ"ח]] ושירת בגדוד השישי של [[חטיבת הראל]]. השתתף בשיירות שהובילו ציוד ואספקה לירושלים הנצורה. באחת הפעמים נפצע קשות ונחשב כמת. עם פינוי גופות משדות הקרב הצליח להזיז את ידו וסימן כי הוא חי. רגלו נקטעה. טובה גולדברג ואשר בק הכירו במהלך השיקום ונישאו ב-[[12 ביולי]] 1949.
טובה גולדברג למדה לתפקד ביד שמאל וכל חייה נאבקה לקיום אורח חיים עצמאי. למרות שלא הייתה חיילת בצה"ל הוכרה כ[[נכה צה"ל|נכת צה"ל]]. הם גרו ב[[יפו]], שם נולד בנם יצחק, ואחר כך ב[[רמת-גן]], שם נולדה בתם אורנה. טובה למדה הוראה ב[[סמינר לוינסקי]] ועבדה כמורה לתנ"ך ולשון, היתה מחנכת ואחר כך סגנית מנהל בית ספר פרדס ברמת-גן. תלמידיה העריצו אותה והתייחסו אליה בהדרת כבוד והכירו את סיפור גבורתה. במהלך השנים נעתר אשר בק להפצרות קרוביו להחליף [[תותב]] ב[[
במהלך השנים סירבה טובה גולדברג להתראיין לעיתונות. היא נהגה לומר ש"עשיתי מה שכל אחת אחרת הייתה עושה במצבי". הצניעות, האמונה והדבקות במטרה היו חלק מהווייתה והיא לא חשה שעשתה מעשה הרואי. כל חייה סירבה שיתייחסו אליה כאל נכה והתעקשה להתמודד עם כל פעולות היומיום באופן עצמאי. בלילה לפני מותה אמרה לבני משפחתה: "אני הולכת למות ולא השארתי אחרי כלום". לתחושתה, לא השאירה חותם על דפי היסטוריה.
נפטרה ב[[ראש השנה]] [[תשס"ז]] ונקברה ב[[בית העלמין ירקון]] לצד בעלה שנפטר בדיוק עשר שנים לפניה, בערב ראש השנה [[תשנ"ז]].
| |||