קפלת ההלקאה – הבדלי גרסאות

על פי [[הברית החדשה]] הוכה ישו באתר על ידי [[פונטיוס פילטוס]] ו[[הצבא הרומי|החיילים הרומים]], ועל ראשו הונח [[כתר הקוצים|כתר קוצים]]:

ב[[המאה ה-5|מאה ה-5]] נבנתה [[כנסייה]] באתר, וזו נשאה את שמה של סופיה (החוכמה הקדושה), שכן במקום שמעןשמעו "חברי החוכמה" לראשונה את דבר השרעתוהרשעתו של ישו<ref>[http://www.custodia.org/default.asp?id=1890 The Christian tradition]</ref>. אין מידע באשר לאתר עד [[המאה ה-12]], עת הקימו בו [[התקופה הצלבנית בארץ ישראל|הצלבנים]] כנסייה חדשה.

מסורת נוצרית מ[[המאה ה-16]] טענה כי ניתן עדיין לשמוע בין כתלי המקום את צליל השוט בו הכוהיכו הרומאים את ישו. הכנסייה [[הלאמה|הולאמה]] בידי [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|השלטון העות'מאני]] והפכה ל[[אורווה]]. ה[[סיפור עם|אגדה]] הנוצרית מספרת שבנו של שליט ירושלים שיכן בכנסייה את [[סוס]]יו, אך בבוקר נוכח לראות כי כל הסוסים מתו. הוא ציווה להכניס למקום את סוסיו הנותרים אך גם אלו מתו. לאחר שנועץ בחכמי האסלאםה[[אסלאם]], הבין הלה כי קדושה חלה על המקום בו הולקה ישוקדוש, וכי סוסיו מתו כעונש על שהעז להכניסם למקום שכזהאליו. בעקבות כך נטש הבן את הכנסייה. בהמשך שימשה הכנסייה כמפעל [[אריגה]], עד שלבסוף היא חרבה ולא ניתן היה עוד להשתמש בה.

המסדר הפרנציסקני חידש את הפולחן הנוצרי במקום בשנת [[1838]], לאחר שקיבל אותו מידי [[איברהים פאשה]]. בין השנים [[1927]]-[[1929]] נבנתה הכנסייה מחדש על ידי [[אנטוניו ברלוצי]] אשר הסתמך על שרידי הכנסייה הצלבנית המקורית. הפרנציסקנים חשפו שרידים מהתקופה הצלבנית, דוגמת פריטיחלקי עמודים,[[עמוד]]ים כתובותוכתובות צלבניות ועוד, ושימרו אותם.

הקפלה שוכנת בתחנה השנייה שבה נמצאים גם ה[[מוזיאון]] ה[[ארכאולוגיה|ארכאולוגי]] של [[בית הספר הפרנציסקני למקרא]] הצמוד לה מצפון, ו[[ויה דולורוזה#תחנה 2: ההלקאה וכפיית הצלב|קפלת כפיית הצלב]] שנבנתה ב-[[1904]] הנמצאתוהנמצאת ממערב לה. ברלוצי בחר בכתר הקוצים כמוטיב ה[[אמנות]]י העיקרי של המבנה, הן בחזיתו והן בתוכו.

פתח הקפלה רבוע ומעליו [[קשת (מבנה)|קשת]] מחודדת מעוטרת בכריות צלבניות, המזכירות את הכריות שמעל קשתות הכניסה ל[[כנסיית הקבר]]. מעל קשת הכריות קבועה קשת נוספת שמייצגת את כתר הקוצים, ובשיא החזית ניצבים [[פסל]] [[מלאך]] ו[[צלב]]. מתחת למלאך מופיע ב[[לטינית]] הכיתוב מ[[הבשורה על-פי יוחנן]]: "כָּל אֲשֶׁר הוּא מִן הָאֱמֶת שׁוֹמֵע לְקוֹלִי". משני צדדי הכיתוב עשרה [[תבליט]]ים של כלי עינויים (משמאל לימין): פרגול; קערה עם מים המייצגת את שטיפת ידיו של פונטיוס פילטוס; כתר קוצים; עמוד ההלקאה; צלב עם הכיתוב INRI; [[תרנגול]] לצד שלושה כוכבים המסמל את התכחשותו של [[פטרוס]]; [[סולם]] ושני מוטות - בקצה האחד [[חנית]] (זכר לדקירת ישו בידי [[לונגינוס]]) ובקצה האחר [[ספוג]] ה[[חומץ]] שניתן לישו; צבת להוצאת [[מסמר]]י ה[[צליבת ישו|צליבה]] ושלושה מסמרים (שניים לידיים ואחד לרגלים).

תקרת הקפלה מו[[זהב]]ת ומייצגת את האור האלוהי, את ה[[תקווה]] ואת הבשורה ל[[גאולה]]. בשיא ה[[כיפה (מבנה)|כיפה]] קבוע כתר קוצים נוטף [[דם]], אך הוא מקיף [[פרח]]ים המתנקזים ל[[עץ]] פורח ומסמלים את התקווה. חלון הו[[ויטראז']] האמצעי מתאר את ישו כשהוא קשור לעמוד ההלקאה, סביבו קהל מרושע במנפנףהמנפנף ב[[שוט]]ים, והכיתוב "אָז לָקַח פִּילָטוֹס אֶת יֵשׁוּ וַיְיַסְּרֵהוּ בַּשּׁוֹטִים" (יוחנן 19, 1). הוויטראז' שמימין למזבח מתאר את שחרור [[בר אבא]] ובוויטראז' השמאלי נראה פונטיוס פילטוס נוטל את ידיו. קירות הצד מעוטרים בדמיותיהם של [[מרים, אם ישו]] משמאל ו[[יוחנן השליח]] מימין כשהוא אוחז בספר, אשר ניצבו לצד הצלב; וכן [[פרנציסקוס מאסיזי]] עם פצעי ה[[סטיגמטה]] משמאל ו[[פאולוס]] הקדוש האוחז ב[[ספר]] וב[[חרב]] מימין.