ראש ישיבה – הבדלי גרסאות

היו שטענו (לדוגמה, [[אליהו רחמים זייני|הרב זייני]], פרופ' חיים סולוביצ'יק, ועוד) שהעובדה שהפוסקנים המרכזיים באירופה היו ראשי-ישיבות, ולא רבני קהילות, הובילה לכך שהסביבה הקרובה להם הראתה נטיות גדולות יותר להחמרות הלכתיות, והייתה בעלת יכולת לסגפנות מסוימת; דבר זה הוביל לפסיקות מחמירות יותר מצד פוסקי ההלכה האשכנזיים. לעומת זאת פוסקי ההלכה מארצות האסלאם, לטענה זו, היו בעיקר רבני קהילות, ולכן נטו להקל בפסקיהם. אולם בדיקה קפדנית, מראה שהיו חכמי הלכה, שאף נשאו בתפקידים ישיבתיים שנטו להקל, אף ברבני אירופה (כדוגמת הרב משה פיינשטין); זאת לעומת רבנים מארצות המוסלמים שנטו לעתים להחמרות (כגון [[יוסף חיים מבגדד|הבן-איש-חי]]).

 

התואר המקוצר '''ר"מ''' ([[ראשי תיבות]] של '''ריש מתיבתא''') נפרד בדורות האחרונים מהמושג "ראש ישיבה" והפך להיות תוארו של כל רב המלמד (בעיקר [[תלמוד]]) ב[[ישיבה]].