דב גפונוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 11:
בעקבות תרגום היצירה זכה ב[[פרס טשרניחובסקי]] לתרגומי מופת,{{הערה|{{מעריב||פרס טשרניחובסקי יוענק מחר בתל-אביב|1969/06/23|01104}}}} אך לא הורשה לצאת מ[[ברית המועצות]] כדי לקבלו. למרות זאת, התרגום עורר הדים בגאורגיה. העיתונות לא יכלה לוותר על התפארות בתרגום תרבותם ברחבי העולם ודיווחה בהרחבה על התרגום. בעקבות הפרסום, הפך גפונוב לסמל בעיני הציונים במדינה ועורר [[יהדות גאורגיה|יהודים]] רבים לעליה. ב[[כותאיסי]] הוקם אתר הנצחה על שמו ברחוב שנקרא גם הוא על שמו <REF>[http://aia.iatp.org.ge/Eng/Streets%20And%20Areas/streets.htm ההיסטוריה של רחוב גפונוב בכותאיסי] באתר רחובות כותאיסי</REF>.
 
גפונוב היה אחד ממנסחי [[מכתב 18 המשפחות|המכתב]] ששלחו 18 פעילי עלייה מגאורגיה]] בשנת [[1969]], ביחד עם כמה מראשי המשפחות ל[[גולדה מאיר]] ולוועדת זכויות האדם של ה[[או"ם]]. המכתב, בשל פרסומו ברחבי העולם, גרם לשליטי [[ברית המועצות]] לאפשר את עליית [[יהדות גאורגיה|יהודי גאורגיה]] ל[[ישראל]], מה שהיה הסדק הראשון בהתנגדות הסובייטית ליציאה מהמדינה. יחסיו של גפונוב, שהיה יליד קרים וממוצא [[אשכנזים|אשכנזי]], ליהודים המקומיים לא תמיד היו חמים<REF>{{PDF}} גרשון בן אורן, [http://jic.tau.ac.il/moreshet/reshuma.asp?key=1000944 דב גפונוב ויהודי גאורגיה], פעמים 24 תשמ"ה עמ' 148-153</REF>.
 
בחודשים שלאחר שליחת המכתב, התדרדר מצבו הרפואי של גפונוב, והוא אושפז. בעקבות אבחון שגוי מצבו התדרדר עוד יותר, ואף ניתוח שנעשה לו לבסוף, נכשל. בעודו חולה, קיבלו הוא ואמו היתר יציאה, והוא הוטס לישראל כשהוא שוכב באלונקה. בישראל הוא אושפז ב[[בית חולים תל השומר]], שם שהה חסר תנועה ודיבור במשך כשנה. בקיץ [[1972]] נפטר. נטמן בבית העלמין בקריית שאול.