סומייל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הפעיל הגנה על סומייל: הגנה מעריכות טרול כפייתי (‏[edit=autoconfirmed] (פוקעת 05:02, 21 בספטמבר 2012 (UTC)) ‏[move=autoconfirmed] (פוקעת 05:02, 21 בספטמבר 2012 (UTC)))
מ ויקישיתוף בשורה
שורה 20:
|מפה={{מיקום מפורט בישראל|שם=סומייל|רוחב=32.085278|אורך=34.781792|כותרת=לא}}
}}
'''סומייל''' או '''אל-מסעודיה''' ([[ערבית]]: '''صميل''' או '''المسعوديّة''' ; מתועתק גם כ"צומייל", "צומיל" או "סומיל"<ref>דוד גרוסמן, '''הכפר הערבי ובנותיו''', הוצאת יד יצחק בן־צבי ירושלים, 1994 עמ' 155.</ref>) היה [[כפר]] [[פלסטיניםערביי ארץ ישראל|ערבי]] שהתקיים ב[[מישור החוף]], והחל מ[[שנות ה-30]] נכלל בעיר [[תל אביב]]. תושביו, מהגרים, רובם פלאחים [[מצרים]] - חמולת צראפי וחמולת דג'אברה (אבו ג'ברא), מעוטם [[בדווים]] מ[[חצי האי סיני]] ובודדים, חורנים מן ה[[חורן]].{{מקור}} לאחר [[מלחמת העצמאות]] ובריחת תושביו התיישבה בשטחו [[אוכלוסייה]] [[ישראלי]]ת. נראה כי מקור שמו של כפר סומייל בא מהמילה ה[[ערבית]] "צומיל", שפירושה אדמה יבשה; ישנם הרואים בכך רמיזה למיקומו של הכפר על רכס ה[[כורכר]] הרם, אשר שרידיו עדיין ניכרים בפינת [[רחוב ארלוזורוב (תל אביב)|רחוב ארלוזורוב]] ו[[רחוב אבן גבירול]] שבתל אביב.
 
==הכפר הערבי==
בדומה לשאר הכפרים הערבים בסביבה, גם כפר סומייל מוקם על אחת מבמות רכס הכורכר, לצד הדרך היוצאת מ[[יפו]] ומובילה צפונה. ממיקומו הגבוה שלט הכפר על השדות ה[[חקלאות|חקלאיים]] וה[[פרדס]]ים אשר הקיפו את הכפר ואשר בהם עבדו תושביו. בתקופות הקטיף ואיסוף ה[[תבואה]], התיישבו לצד הכפר שבטים [[בדווים]] במחנות אוהלים, וכך התמלאו החושות הרבות אשר היו פזורות סביב לכפר בכוחות סיוע בעבודות השדה. את מתיהם קברו אנשי הכפר בבית הקברות 'עבד אל נבי', כיום בתחומי [[גן העצמאות (תל אביב)|גן העצמאות]].
 
כפר סומייל זכה לתנופה משמעותית בראשית [[המאה העשרים]]. על פי נתוני [[הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל]], מנתה בשנת [[1870]] אוכלוסיית הכפר 104 נפשות ששכנו ב-23 מבנים. בשנת [[1922]], מנתה אוכלוסיית הכפר 449 נפשות ששכנו ב-56 מבנים, ובשנת [[1931]] – 651 נפשות ששכנו ב-72 מבנים. על פי [[סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל|סקר הכפרים]] שנערך בשנת 1945 מספר התושבים היה 850. בסקר לא ניתנו נתוני שטח. חוקר [[היסטוריה של ארץ ישראל|תולדות ארץ ישראל]] [[דן יהב]] רואה בגידול זה, גידול התואם את גידולה של האוכלוסייה הערבית בארץ בתקופה הנידונה, וכזה המעיד על [[גידול טבעי]] בעיקרו<ref>דן יהב: יפו כלת הים, הוצאת תמוז, 2004</ref>. מאידך הגאוגרף פרופסור [[משה ברוור]], במחקרו, "הגירה כגורם בגידול הכפר הערבי בארץ ישראל" <ref>מרחבים 2, קובץ מרחבים בגאוגרפיה של ארץ ישראל והמזרח התיכון, 1975, 72-81</ref> שעסק בהגירה של פועלים ממצרים בתקופת המנדט הבריטי והשתקעותם בעיקר ב[[מישור החוף]], הגיע למסקנה שלפחות שליש מהגידול במספר הערבים תושבי מישור החוף בתקופת המנדט מקורו בהגירה ממצרים. כמו כן הגיע ברוור למסקנה שגידול האוכלוסין בכפרים של אזור החוף לא נבע מריבוי טבעי ו/או כתוצאה מהגירה פנימית של ערבים שעזבו את כפריהם בגליל ובשומרון והשתקעו באזור החוף היכן שאפשרויות התעסוקה היו טובות יותר. ב-9 בספטמבר 1940 [[הפצצת חיל האוויר האיטלקי על תל אביב|הפציץ חיל האוויר האיטלקי]] את סומיל וגרם להרג של שבעה מתושביו.
 
בשנת [[1884]] הגיעו דוד ו[[שרה איטה פלמן]] ומשפחתם לכפר וקנו 40 דונם על מנת להקים חווה חקלאית, הקרקע בחלקה הייתה נטועה פרדס. שמה של החווה לא ברור ומשתנה ממקור למקור בין השמות "גינת דוד" "נחלת דוד" "פרדס פלמן" ו"פרדס סומייל". אב המשפחה נפטר זמן קצר לאחר הגעתם אולם אשתו סירבה לנטוש את המקום והפרדס הפך תוך שנים ספורות לרווחי. תושבי יפו היהודים ביקרו בגינת דוד על מנת ללמוד איך לגדל הדרים. בשנת [[1878]] הוקמה [[פתח תקווה]] וה[[הרכבה (בוטניקה)|הרכבות]] לפרדסי פתח תקווה נקנו מגינת דוד. בשנת [[1936]] מכרה שרה-איטה את הפרדס לקבלני בניין תל אביביים, כפי שעשו אחרים מתושבי הכפר<ref>הימים היפים, שלמה שבא, 1972</ref>. בשנת [[1931]] הוקם בית ספר יסודי קטן לבנים בכפר.
 
במהלך שנת [[1947]] החלו תושבי הכפר הערביים לנטוש את בתיהם ולהשכירם לתושבים [[יהודים]]. ערב פרוץ [[מלחמת העצמאות]], החלה בריחה המונית של שאר תושבי הכפר. הבריחה נעשתה מתוך כוונה לשוב אל הבתים, כך שהבורחים לא לקחו עימם מטלטלים רבים ולא עזבו בהיסטריה גדולה. רוב אוכלוסיית הכפר עזבה למרכזי אוכלוסייה ערבית כדוגמת יפו ו[[לוד]].
שורה 50:
 
==עתיד השכונה==
ריבוי בעלויות הקרקע הקיים במתחם, הקשה באופן משמעותי על ההתנהלות ועל התכנון במתחם. אך בשל מפנה אשר חל בשנת [[1996]], בו גובשו וחברו יחדיו בעלי הקרקע והיזמים עם העירייה, החלה לקרום עור וגידים תוכנית מתאר חדשה למתחם. תוכנית זו ייעדה את עיקר השטח לצורכי מגורים, בתוספת מסחר לאורך הצירים הראשיים. בתחרות אדריכלים על תכנון מתחם סומייל זכו יחדיו משרדי האדריכלים יער וגולדנברג-בוכמן. הצעותיהם, אשר כונו בפי מנהל ההנדסה של עיריית תל אביב בחוות הדעת הראשונית כ-"אי הררי בלב ים", כללו צמצום של יחידות הדיור במתחם לכ-1,700 יחידות בלבד המשתרעים על פני 137,500 [[מטר רבוע|מ"ר]], בנוסף לשטחי משרדים ומסחר בהיקף של 10,000 מ"ר. כמו כן, במידהאם ותוקםתוקם מערכת הסעת המונים בסמוך לפרויקט, יוקטנו על פי התכנון תקני החניה וייתוספו לפרויקט עד 400 יח"ד בשטח של עד 44,000 מ"ר ו-12,000 מ"ר שטחי שירות. בשנת [[2006]] הופקדה תוכנית מתאר חדשה למתחם (תוכנית 2988) המייעדת את השטח למגורים ולמסחר. בנוסף מבקשת התוכנית לשנות את שם המתחם מ"סומייל" ל"סמל".
 
[[קובץ:Gymnasia skyview2.jpg|שמאל|ממוזער|350px|תצלום אווירי של שטח הכפר סומייל והאזור שסביבו ב 2006. ]]
שורה 61:
 
==קישורים חיצוניים==
*{{ויקישיתוף בשורה|Category:Al-Mas'udiyya}}
*[http://news.walla.co.il/?w=//1223589 כתבת וידאו על הכפר, וואלה חדשות, 1/08]
* [http://www.youtube.com/watch?v=qQdQaBVe_BA כתבת וידאו על כפר סומייל, 10/07]