אלסנדרו ואליניאנו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור
שורה 70:
לא ברור מה הייתה מידת הצלחתן של הרפורמות של ואליניאנו, למרות האידאליזם הצרוף שבבסיסן. הן בוודאי עודדו מומרים יפנים להצטרף למסדר. בעשור שלאחר ביקורו הראשון של ואליניאנו הצטרפו כשישים יפנים לישועים כפרחי כמורה. אך היו גם בעיות. רק מעט נזירים בודהיסטים נאלצו לחיות תחת חוקי ה[[עוני]] כפי שנכפו על ידי הישועים, ומכיוון שנתינת מתנות היא חלק חשוב מאוד בקשרים החברתיים של היפנים, גרם האיסור על פרחי הכמורה על קבלתן לניכור בינם לבין משפחותיהם.
 
בנוסף, התלמידים חשו נפגעים בשל [[התרגילים הרוחניים]] שהמציא מייסד מסדר הישועים [[איגנטיוס מלויולה]] ובמיוחד הדגש על ה[[וידוי (נצרות)|וידוי]] ועל [[בחינת המצפון]] <ref> התלמיד אמור לדווח למדריך על מחשבותיו ולנתח אותן, האם הן נובעות ממגמה טובה או ממגמה רעה. </ref> שהתקבלו על ידי חניכי התרבות היפנית כבלתי נאותים ביותר. ואליניאנו, קברל ואחרים דיווחו לעתים קרובות כיצד התרבות היפנית הדגישה את הצורך בהדחקת הרגש ובהסתרתו. בעיה זו הוחמרה בשל חוסר יכולתם של רוב הישועים לדבר יפנית שוטפת או להבין את השפה. חשיפת המחשבות הנסתרות של היחיד לאחר באמצעות [[מתורגמן]], נראתה כהפרה בוטה של המנהגים החברתיים.
 
ודבר אחרון, ויסודי אף יותר, התרבות היפנית לא ראתה ואינה רואה גם כיום בחיי דת כנפרדים לחלוטין מהחיים החילוניים כפי שהישועים הבינו זאת. בתוך רוב הקהילות הבודהיסטיות מקובל, ואף מצופה מאנשים ונשים צעירים לשהות בבידוד כמה חודשים או שנים כנזירים או כנזירות. אבל בעוד שבתרבות היפנית מקובל מצב בו נזיר נודר למשך תקופה מוגבלת ואז חוזר לעיסוקיו הקודמים, הרי שהכנסייה הקתולית של תקופת הקונטרה רפורמציה, עם הדגשים ששמה על ייעוד בחיים ועל כמורה נצחית, לא הייתה מוכנה בכלל להסכין עם מצב בו נזיר או כומר חוזר לחייו כחילוני.