הפארק הלאומי לורנץ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Makecat-bot (שיחה | תרומות)
מ r2.7.3) (בוט מוסיף: ar:متنزه لورنتز الوطني
Giladzuc (שיחה | תרומות)
שורה 15:
ב-[[1919]] הכריזה ממשלת [[הודו המזרחית ההולנדית]] על הקמת המונומנט הטבעי לורנץ, שהשתרע על פני 3,000 קמ"ר. ב-[[1978]] הכריזה ממשלת אינדונזיה על 21,500 קמ"ר כ[[שמורת טבע]]. הפארק הלאומי הוקף ב-[[1997]], על פני 25,056 קמ"ר. כעבור שנתיים הוכרז הפארק כאתר מורשת עולמית, למעט שטח בגודל 1,500 קמ"ר שלא נכלל בשל עבודות הכרייה המתבצעות בו.
 
הפארק מחולק לשתי [[ביומה|ביומות]]: שפלה ואזור גבוה. אזור השפלה נמצא בדרום הפארק, והוא מורכב מ[[ביצה (סביבה טבעית)|ביצות]] רחבות שגובלות בביצות [[מנגרובים]] המגיעות עד ל[[ים אראפורה]]. האזורים הגבוהים של הפארק נמצאים בחלקו הצפוני, ובהם נכללים 210 קילומטרים מתוך 692 קילומטרים של [[רכס הרים|רכס]] מאוקה (Maoke), שבו נמצאים ההרים הגבוהים ביותר ב[[אוקיאניה]]. קטע הרכס שבגבולות הפארק מתחלק לשני רכסים בעלי שמות עצמאיים: ג'איאוויג'איה וסודירמן(ב[[מלאית]] "נצחון הנצחונות") וסודירמאן על שמו של הרמטכ"ל הראשון של צבא [[אינדונזיה]]. ה[[קרקע]] של הפארק מתחלק לתשע קבוצות עיקריות: ביצות חופים, ביצות [[כבול]], [[חוף|חופים]], [[טראסה|טראסות]] מקוטעות, מדרונות הרים, [[מניפת סחף]], [[עמק]]ים מעוקלים, עמקי [[סחף]], ופסגות אלפיניות. העמקים שבפארק נחצבו על ידי ה[[נהר]]ות הזורמים מראש ההרים לאורך מישורי הסחף הרחבים, ומימיהם מוליכים [[משקע (גאולוגיה)|משקעים]] שמהם נבנה חוף הים. כיוון שחוף הפארק אינו מישורי באופן מלא נוצר מפל [[מליחות]] בקרקע המגיע עד למניפת הסחף של הפארק, ומפל זה משפיע על אופי ה[[מערכת אקולוגית|מערכת האקולוגית]] ותלוי גם במקווי המים שבפארק.
 
הנקודה הגבוהה ביותר ברכס סודירמן היא גונונג דאאם (4,922 מטרים), והנקודה הגבוהה ביותר ברכס ג'איאוויג'איה היא פסגת טריקורה , ראשי תבות של "טרי קומנדו רא'יאת" (4,730 מטרים). הנקודה הגבוהה ביותר בפארק כולו היא פסגת פירמידת ג'איאקסומה (במלאית: "פרח הנצחון" בהפוך סדר המלים) שבהר פונצ'אק ג'איה, המתנשאת לגובה של 5,030 מטרים. ההרים שבפארק נוצרו בעקבות התנגשויות בין [[הלוח האוסטרלי]] ו[[הלוח הפסיפי]], שהרימו [[סלע מותמר|סלעים מותמרים]] מה[[קרטיקון]] ומה[[אאוקן]]. במהלך ההתנגשויות נוצרו [[העתק]]ים שדרכם עברו [[סלע יסוד|סלעי יסוד]] כגון [[נחושת]] ו[[זהב]]. במהלך ה[[פלייסטוקן]] התרחשה פעילות [[טקטוניקת הלוחות|טקטונית]] שכללה, בין היתר, התרוממות נוספת של הרים וירידה של גובה פני הים, ובאופן זה נוצרה ה[[טופוגרפיה]] הנוכחית של הפארק. במזרח הפארק שוכן עמק נהר באליים, שמהווה דוגמה לטופוגרפיית [[אבן גיר|אבן הגיר]] המחוספסת ו[[קרסט]] [[אבן חול]], ויש בו גם [[מערה|מערות]] רבות שבהן התגלו שרידי [[מאובנים]] של [[צמחים]] ושל [[בעלי חיים]], שמהם הצליחו ללמוד על התפתחות הסביבה הטבעית בפפואה.
 
קטע הרכס שבאזור הר פונצ'אק ג'איה מכוסה ב[[קרח]], והוא אחד מארבעת ההרים היחידים באזור [[קו המשווה]] של [[כדור הארץ]] שיש בהם קרח, אם כי ה[[קרחון|קרחונים]] שבפארק נמסים בהדרגה. [[שדה שלג|שדות השלג]] העיקריים מורכבים מחמישה [[שדה קרח|שדות קרח]] בשולי פונצ'אק ג'איה. ב-[[1936]] השתרע הקרח על פני 13 קמ"ר, וב-[[1999]] נותרו רק 3 קמ"ר של קרח.