הבדלים בין גרסאות בדף "משפט בינלאומי פרטי"

מ
אין תקציר עריכה
מ (תיקון סוגריים חסרים)
מ
'''משפט בינלאומי פרטי''' הינוהוא ענף משפטי העוסק בסוגיות משפטיות בהן מעורב יסוד זר, שלו זיקה לשיטת משפט זרה (לדוגמה: אזרח זר, מקום ההתרחשות).
 
==היקף המשפט הבינלאומי הפרטי==
 
==השם "משפט בינלאומי פרטי"==
למרות שמו, המשפט הבינלאומי הפרטי אינו ענף [[משפט בינלאומי פומבי|משפטי בינלאומי]] אלא ענף משפטי פנימי של כל מדינה ומדינה. יש דיני משפט בינלאומי פרטי ישראליים כשם שיש אותם לכל מדינה. המונח "בינלאומי" מתייחס לזיקה הבינלאומית של הסכסוך. השם 'משפט בינלאומי פרטי' הינוהוא תרגום של שמו של הענף מן [[המשפט הקונטיננטלי]], שכן ב[[המשפט המקובל|משפט המקובל]] הענף מכונה "מתקל דינים" (ב[[אנגלית]]: Conflict of law). דוגמה לכך ניתן לראות באחד מספריו של הסופר [[גל אמיר]]:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=תארו לכם חוזה שנחתם בין חברה שווייצרית לחברה צרפתית. החוזה נחתם בגרמניה ומבוצע באנגליה. החוזה הופר, והשווייצרים תובעים את הצרפתים בגרמניה. לפי הדין הגרמני, דנים בעניין לפי החוק של מקום ביצוע החוזה - אנגליה. לפי הדין האנגלי, הדין החל הוא דין מקום מושב הנתבע - צרפת. לפי הדין הצרפתי דנים לפי החוק של מקום חתימת החוזה - גרמניה. וחוזר חלילה. הבנתם ? לא נורא אם לא. יש על זה מיליון פסקי דין בצרפתית|מקור='''עפולה, רחוב האופרה 3''', זמורה ביתן}}
 
כעיקרון, סמכותו של בית משפט אינה משתרעת על כל האנשים והמקרים, וגם אם הם ממוקמים טריטוריאלית בישראל אין משמעות הדבר שלבית המשפט המקומי (בית המשפט דהכא) סמכות עליהם. במדינת [[ישראל]] (בדומה ל[[אנגליה]]) חל עיקרון סמכות השיפוט הנרכשת מכוח המצאה לנתבע של הזמנה לדין. משמעות הדבר היא כי די בנוכחות ארעית של נתבע זר בישראל, מרגע שהומצא לו כתב בי דין, רכש בית המשפט הישראלי סמכות עליו. כמו כן, תקנה 500 ל[[תקנות סדר הדין האזרחי]] מונה רשימה של מקרים בהם יש לבית המשפט שיקול דעת באשר לאפשר המצאה אף מחוץ לתחום הטריטוריאלי.
 
המחוקק הישראלי, ובתי המשפט נוהגו בעבר ב"צרות עין" בטרם הם מרשים הענקת סמכות מחוץ לטריטוריה, כיום בעידן ה[[אינטרנט|מרשתת]] וה[[גלובליזציה]] בתי המשפט נוהגים ביתר קלות לקבוע כי בסמכותם לדון בסכסוכים מחוץ לטרירטוריה, אולם עדיין על בקשה מסוג זה לעמוד בכללים פרוצדורליים נוקשים. השיקולים לכך הם:
# שיקולי הדדיות ביחסים בין מדינתיים.
# שיקולים של יעילות - אפקטיביות הפסיקה. פסק דין שאין התובע יכול לממשו - כאשר לא יכירו בו במדינה הזרה - הוא חסר תועלת.
# שיקולי יעילות מערכתיים - למנוע עומס מיותר על מערכת בתי המשפט העמוסה.
# שיקולי צדק והגינות - בראש ובראשונה כלפי נתבעים זרים. אם הזיקה לישראל באותו עניין קלושה - אין זה הוגן להביא נתבע זר לישראל.
 
==סוגיות מרכזיות במשפט הבינלאומי הפרטי==
 
=== הכרה בפסק חוץ===
בית המשפט מכיר בפסק חוץ (פסק דין הניתן במדינה זרה) אם הוא רואה אותו כפסק דין תקף, היינוכלומר בעל נפקות משפטית בארץ. במידהאם ובסיוםבסיום הליך ההכרה בפסק הדין מחליט בית המשפט כי יש להכיר בפסק הדין, יכול הזוכה לאכוף פסק חוץ באמצעות מתן הוראה למערכת ההוצאה לפועל.
שימושים שונים בפסק חוץ כוללים:
# אכיפתו כפסק דין ישראלי.
בסוגיה בה מעורב גורם זר נשאלת השאלה מהו הדין שיחול עליה (לדוגמה, כאשר מטוס ישראלי מתרסק באיטליה בדרכו לארצות הברית - לפי איזה דין יש לתבוע פיצויים?). כללי ברירת דין הינם הכללים הקובעים איזה דין יחול על מקרה נתון. לרוב כלל ברירת דין מורכבים מקטגוריה וחוליית קישור, אשר צירופם יקבע מהו הדין החל. הכלל "על ענייני חוזים יחול דין מקום כריתת החוזה" - הקטגוריה היא דיני החוזים, בעוד שחוליית הקישור (היסוד הרלוונטי) היא מקום כריתת החוזה.
 
כיוון שהמשפט הבינלאומי הפרטי הינוהוא ענף פנימי של כל שיטת משפט (להבדיל מן [[המשפט הבינלאומי הפומבי]]), ייתכנו מצבים בהן שיטות משפט שונות יחילו כללי ברירת דין שונים. במצב בו קיים שוני בין כללי ברירת הדין של שיטות המשפט השונות, כתוצאה מעיצוב שונה של הקטגוריות השונות בכל שיטה ושיטה - כל שיטה תחיל דין שונה.
 
לדוגמה: נושא שצרפת תסווג כנזיקי, אנגליה תסווג כחוזי – והתוצאה יכולה להיות שיוחלו בכל מדינה ומדינה כללי משפט בינלאומי פרטי שונים. מכאן שמדינה אחת עשויה לקבוע שחל על הסוגיה דין מקום מושב התובע, אך מדינה אחרת תקבע שחל דין מקום ביצוע העוולה.