מיכאיל סוסלוב – הבדלי גרסאות

ב-[[1964]] סייע סוסלוב להדיח את חרושצ'וב ונשאר בתפקידו כאידאולוג המפלגה אך כוחו גדל. הוא נהפך לבעל ההשפעה השני בשלטון לאחר מזכ"ל המפלגה [[ליאוניד ברז'נייב]]. הוא הרבה להתמקד ביחסים בין המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות לבין מפלגות קומוניסטיות בעולם. בסוף שנות ה-60 גבר ה[[פולמוס]] האם להנציח את יום הולדתו של סטלין בטקסים רשמיים ולטהר את שמו לאחר שהוקע בשנות ה[[דה-סטליניזציה]] של חרושצ'וב, או פשוט "למחוק" את הפרק מההיסטוריה של ברית המועצות ולא להזכיר- לא לטובה ולא לרעה. בראש הפלג שדגל בהתעלמות מסטלין עמד [[ליאוניד ברז'נייב]] מזכ"ל המפלגה, ובראש הפלג שדגל בטיהור שמו עמד סוסלוב. סוסלוב נחל הפסד לאחר שברז'נייב ופלגו ניצחו והשלטונות התעלמו מסטלין. אף על פי כן גדל כוחו של סוסלוב. הוא דגל בנקיטת מדיניות נוקשה נגד מדינות [[הגוש המזרחי]] וב[[דוגמה|דוגמטיות]] מבית. עם הידרדרות מצבו הבריאותי של ברז'נייב הוא נטל חלק מסמכויותיו. סוסלוב עמד בראש שתי ועדות שונות שנקראו על שמו: האחת שעסקה בנושא חוסר היציבות בפולין, והשנייה באפגניסטן. מבחינה היררכית, הוא היה המועמד המוביל לרשת את ברז'נייב, אך היסטוריונים רבים תוהים האם הוא באמת רצה לרשת אותו. רבים טוענים, על פי אופיו, כי היה מעדיף שאדם אחר יתמנה לתפקיד המזכיר הכללי והוא יישאר בתפקידו כאידאולוג המפלגה.

 

בשנותיו האחרונות לא היה סוסלוב אדם בריא. בצעירותו סבל מ[[שחפת]]. ב-1976 עבר [[אוטם שריר הלב|התקף לב]]. הוא סבל מהתקשות [[כלי דם]]. בערב ה-[[21 בינואר]] 1982 בעת שצפה בתוכנית טלוויזיה עם בתו מאיה על [[לנין]], וכשעה לאחר שלקח את התרופות, נטה ראשו הצידה והוא הספיק להרגיע את בתו ולומר שהוא בסדר ואז איבד את ההכרה. הדם הפסיק לזרום לראשו והוא חווה [[שבץ מוחי]] חמור. מאיה התקשרה ל[[יבגני צ'זוב]] הרופא הראשי של הקרמלין ול[[יורי אנדרופוב]] ראש ה[[ק.ג.ב.]]. הוא הובהל ל[[בית החולים הקליני המרכזי]]- מתחם מאובטח במערב מוסקבה בו התאשפזה [[אליטה|אליטת]] ברית המועצות וכיום רוסיה והוחזק בחיים בעזרת מכונה עוד כ-4 ימים בטרם נפטר ב-25 בינואר.

מעמדו הרם זיכה אותו בהלוויה ממלכתית מפוארת שזכו לה המנהיגים הסובייטים. הלוויתו הייתה הגדולה והמפוארת ביותר הראשונה מאז מותו של [[סטלין]]. שלושה ימי אבל הוכרזו, וגופתו הונחה בארון פתוח שהוקף בזרי פרחים ב[[בית האיגודים המקצועיים]] שבמוסקבה, שם נהגו להניח את המנהיגים הסובייטים לתצוגה, עד להלוויה. הבניין היה פתוח לקהל הרחב לצפייה. ב-[[29 בינואר]] הוצא משם ארונו שהונח על עגלה שנקשרה ל[[נגמ"ש]]. הארון הובל ברחובות מוסקבה לכיכר האדומה שם נקבר בטקס מרשים ב[[בית הקברות של חומת הקרמלין]].

 

 

 

==לקריאה נוספת==