הפרעת גוף דיסמורפית – הבדלי גרסאות

'''הפרעת גוף דיסמורפית''' (ב[[אנגלית]]: Body dysmorphic disorder,‏ BDD) היא [[הפרעה סומטופורמית]], שהסובלים ממנה מוטרדים בצורה מופרזת ממהממאפיינים שהםבהופעתם רואיםהחיצונית כפגםשהם אותופסים פגמים בהופעתם החיצוניתכפגמים, דבר הגורם להם מצוקה עזה או פוגע בתפקודם בתחומי חיים שונים, כמו [[תעסוקה]] או חיי [[חברה]]. בחלק מהמקרים הפגם הוא פגם מינורי, כלומר, פגם קטן שאחרים אינם מייחסים לו חשיבות, ובמקרים אחרים הפגם אינו קיים ורק האדם הסובל מההפרעה רואה אותו. אנשים עם הפרעת גוף דיסמורפית חושבים שהפגם לכאורה פוגע בצורה ניכרת בהופעתם החיצונית, וחלקם רואיםתופסים עצמם ככה מעוותיםכמעוותים או מחרידים עד שהם נמנעים מקשר עם אנשים, מחשש שילעגוש[[לעג|ילעגו]] להם או [[השפלה|ישפילו]] אותם. בניגוד לתפיסה העצמית שלהם, בפועל מראם החצוניהחיצוני הוא נורמלי או אף אטרקטיבי.

הפרעת גוף דיסמורפית קיימת אצל מעל 2% מהאוכלוסיה מהאוכלוסייה,<ref> Koran LM, Abujaoude E, Large MD, Serpe RT (2008). The prevalence of body dysmorphic disorder in the United States adult population. PubMedID: 18408651</ref>

ולפי מחקר [[גרמני]], רבים נוספים אינם עונים על כל הקריטריונים אך סובלים מחלק מהמרכיבים <ref>''Psychological Medicine'', vol. 36, p.&nbsp;877{{full|date=November 2012}}</ref>. במחקר באשפוזשנערך במסגרת [[אשפוז פסיכיאטרי]], הפרעת גוף דיסמורפית נמצאה אצל 13% מהמאושפזים <ref>{{cite journal |doi=10.1176/appi.psy.46.4.317 |title=Demographic Characteristics, Phenomenology, Comorbidity, and Family History in 200 Individuals with Body Dysmorphic Disorder |year=2005 |last1=Phillips |first1=Katharine A. |last2=Menard |first2=William |last3=Fay |first3=Christina |last4=Weisberg |first4=Risa |journal=Psychosomatics |volume=46 |issue=4 |pages=317–25 |pmid=16000674 |pmc=1351257}}</ref>. במחקר על הקשר בין BDD להפרעהל[[הפרעה טורדנית כפייתית]], 9 מתוך 62 איש עם הפרעה טורדנית כפייתית (14.5%) סבלו גם מהפרעת גוף דיסמורפית <ref>{{cite journal |doi=10.4088/JCP.v59n1102 |title=A Comparison Study of Body Dysmorphic Disorder and Obsessive-Compulsive Disorder |year=1998 |last1=Phillips |first1=Katharine A. |last2=Gunderson |first2=Craig G. |last3=Mallya |first3=Gopinath |last4=McElroy |first4=Susan L. |last5=Carter |first5=William |journal=The Journal of Clinical Psychiatry |volume=59 |issue=11 |pages=568–75 |pmid=9862601}}</ref>.

ההפרעה מתחילה לרוב בגיל הנעוריםה[[נעורים]], כשהמראה החיצוני הופך להיות משמעותי עבור האדם. השיערהשיעור שווה אצל גברים ונשים. BDD נמצאה קשורה לאיכות חיים ירודה, ורבים מהסובלים מ-BDD סובלים מהפרעות נוספות כמו [[דיכאון קליני]], [[הפרעה טורדנית כפייתית]] או [[חרדה חברתית]].

לפי ה-DSMIV הקריטריונים להפרעת גוף דיסמורפית כוללים:

במקרים רבים יש אבחון חסר של הפרעת גוף דיסמורפית. למשל, במחקר בו 17 אנשים עם הפרעת גוף דיסמורפית נפגשו עם אנשי מקצוע, הבחינו בסימפטומים רק אצל 5 מהם, ואיש לא קיבל את האבחנה <ref name="DoiX">{{cite journal |doi=10.1037/0022-006X.63.2.263 |title=Cognitive-behavioral body image therapy for body dysmorphic disorder |year=1995 |last1=Rosen |first1=James C. |last2=Reiter |first2=Jeff |last3=Orosan |first3=Pam |journal=Journal of Consulting and Clinical Psychology |volume=63 |issue=2 |pages=263–9 |pmid=7751487}}</ref> אבחון החסר נובע ככל הנראה מכך שההפרעה נכנסה ל-DSM האחרון כך שקלינאים לא מכירים מספיק את ההפרעה <ref name="Broken Mirror p39">Phillips, K. A. (1996). The Broken Mirror: Understanding and treating body dysmorphic disorder. p39 New York: Oxford University Press.</ref>. סיבה שנייה לתת האבחון היא השכיחות של דיכאון וחרדה חברתית עם BDD, כך שלעיתיםשלעתים הן מאובחנות והמקור אינו מאותר <ref name="Broken Mirror p47">Phillips, K. A. (1996). The Broken Mirror: Understanding and treating body dysmorphic disorder. p47 New York: Oxford University Press</ref>. הסיבה השלישית היא שאנשים רבים עם הפרעת גוף דיסמורפית לא מודעים לכך שהם סובלים מהפרעה זו ורואים את בעייתם כפיזית בלבד, כך שהם פונים למנתחים פלסטיים ולא למומחים לבריאות הנפש. גם אם הם פונים, רבים מהם יסתירו את הסימפטומים כיוון שהם חוששים שיראו אותם כיהירים או שטחיים.

* משקל, בטן 22%

* בדיקות כפייתיות בראי ומשטחים אחרים (כמו חלונות ראווה, מראות של מכוניות), לחילופיןלחלופין, הימנעות מוחלטת ממראות, כולל הסרת המראות בבית.

* השוואת המראה או חלקים מסויימיםמסוימים בהופעה למראה של אנשים אחרים או צפייה כפייתית במפורסמים שהאדם היה רוצה להיראות כמוהם.

* ביצוע של ניתוחים פלסטיים או פרוצדורות קוסמטיות או רפואיות אחרות שנועדו לשנות את המראה. לעיתיםלעתים קרובות האדם לא יהיה מרוצה מהתוצאות ויבקש לעשות ניתוח תיקון. במקרים קיצוניים האדם ינסה לבצע פרוצדורה כגון שאיבת שומן או הזרקת חומרי מילוי לעצמו, כשהתוצאות יכולות להיות הרות אסון.

יש קשר בין הפרעת גוף דיסמורפית למצבים רפואיים אחרים, שמוביל לעיתיםלעתים לאבחון שגוי. 76% מהאנשים עם הפרעת גוף דיסמורפית סובלים גם מ[[דיכאון קליני]] בשלב כלשהו בחייהם (בהשוואה ל-10%-20% באוכלוסיהבאוכלוסייה), 36% סובלים מ[[אגרופוביה]] ו-32% מ[[הפרעה טורדנית כפייתית]]. הפרעות נפוצות נוספות הן [[חרדה חברתית]], [[הפרעת אישיות נמנעת]], [[הפרעת אישיות גבולית]], [[הפרעת אישיות תלותית]], [[הפרעות אכילה]], תלישת שיער כפייתית, חיטוט בעור והזיות אודות ריח הגוף של האדם. 80% מהסובלים מהפרעת גוף דיסמורפית חושבים על [[התאבדות]], ושיעור ההתאבדות אצלם גבוה פי 45 מבאוכלוסיהמבאוכלוסייה הכללית <ref> Phillips, K. A.; Menard, W. (2006). "Suicidality in Body Dysmorphic Disorder: A Prospective Study". American Journal of Psychiatry 163 (7) </ref> כפול משיעור ההתאבדויות אצל הסובלים מדיכאון קליני, ופי 3 מאנשים עם [[מאניה-דפרסיה]]. הוצע גם כי קיים קשר בין הפרעת גוף דיסמורפית לא מאובחנת להתאבדות, כיוון שהאובדנות בקרב אנשים שעברו ניתוחים פלסטיים גבוהה מהממוצע באוכלוסיהבאוכלוסייה <ref>Cosmetic surgery special: When looks can kill – health – 19 October 2006 – New Scientist </ref>

אצל חלק מהסובלים מ-BDD יש גם הפרעות אכילה, אצל אחרים OCD <ref> Fornaro, Michele; Gabrielli, Filippo; Albano, Claudio et.al.: „Obsessive-compulsive disorder and related disorders: a comprehensive survey“. In: Annals of General Psychiatry 2009 </ref> או הפרעות אחרות מ[[הספקטרום הטורדני כפייתי]] (כמו [[חרדת בריאות]], [[טריכוטילומניה]]) ויש אנשים עם הפרעת גוף דיסמורפית והפרעות הקשורות להימנעות חברתית כמו חרדה חברתית. הקשר להפרעות שונות רומז על כך שיתכןשייתכן ויש סיבות שונות להפרעה.

יש השערה לפיה לעג או ביקורת בנוגע להופעה החיצונית יכולים לתרום לתחילת הפרעת גוף דיסמורפית. לא סביר שלעג בפני עצמו יגרום לפריצת הפרעת גוף דיסמורפית, אולם התעללות ובריונות יכולות להיחשב כלעג או לגלוג ולא לקבל את המשקל הראוי. 60% מהסובלים מהפרעת גוף דיסמורפית דיווחו על לעג מתמיד בילדות, ויתכןוייתכן שלעג עקבי לאנשים רגישים יותר עם תשתית מתאימה יכול להוביל לתרום פריצת הפרעת גוף דיסמורפית.

יתכןייתכן והורים השמים דגש רב מאוד על הופעה חיצונית או מזניחים את הנושא לגמרי תורמים לפריצת ההפרעה אצל אנשים בעלי פגיעות גנטית לכך.

מחקרים ראשוניים טוענים שטיפול תרופתי להפרעה זו בתרופות נוגדות דיכאון ממשפחת [[SSRI]] השיג תוצאות טובות, כאשר [[פלואוקסטין]] (Fluoxetine) על גרסאותיה השונות (ב[[שם מסחרי|שמה המסחרי]] [[פרוזק]]) נחשבת בעיני חלק מהמטפלים לאחד הטיפולים התרופתיים היעילים הבודדים עבור הפרעה זו ובכל אופן ליעילה יותר, באופן מובהק, משאר ה-SSRIs. במחקר בנושא נמצא כי 53% מהאנשים הגיבו לפרוזאק <ref> Phillips, K. A.; Albertini, RS; Rasmussen, SA (2002). "A Randomized Placebo-Controlled Trial of Fluoxetine in Body Dysmorphic Disorder". Archives of General Psychiatry 59 (4)</ref> אולם נושא זה טרם נחקר עד תומו, ואזהרה מעודכנת של [[מנהל המזון והתרופות האמריקאי]] קוראת למטפלים להגביר את העירנות בעת מתן נוגדי דיכאון, מכיוון שבעיקר בעת תחילת הטיפול אלו יכולים להגביר את הנטייה לדיכאון ול[[התאבדות]]. קיימת הסכמה כי הדרך הטובה ביותר לטיפול בהפרעה זו הוא שילוב של טיפול תרופתי, כאמור, בדרך כלל באמצעות פרוזק (הטיפול מתחיל להיות אפקטיבי בין 6 ל-16 שבועות, על פי מחקרו של Phillips, 1999 תלוי בסוג הפלואוקסטין הניתן), בשילוב עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) שמטרתו לשנות את דפוסי המחשבה שהביאו מלכתחילה להפרעה ולחזק אצל הסובלים ממנה את היכולת לעצור מחשבות בעלות אופי שלילי. במחקר שנערך על טיפול קוגניטיבי התנהגותי ההפרעה חוסלה ב-82% מהמטופלים ומצב זה נמשך ב-77% בבדיקת המשך <ref> Rosen, James C.; Reiter, Jeff; Orosan, Pam (1995). "Cognitive-behavioral body image therapy for body dysmorphic disorder". Journal of Consulting and Clinical Psychology 63 (2)</ref> . רצוי לשלב את בני המשפחה ואת הקרובים לחולה בטיפול מכיוון שתמיכתם יכולה להוות גורם משמעותי מאוד להצלחת הטיפול.