היסטוריה של החינוך המערבי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 37:
 
==המאות ה-15, ה-16, וה-17 לספירה==
לאורך ההיסטוריה של החינוך מופיעים שמותיהם של שני בני פלוגתא רומיים, [[קווינטיליאן]] ו[[פלוטארך]], מהם קיבלו ההומניסטיקנים את הגישה ההלניסטית האומרת שצריך להציב בפני נערים מודלים לאופי וביטוי נכון. שניהם ראו ב[[זיכרון]] ערך עליון בתהליך למידה. התפיסה הייתה שאם ילד יזכור דוגמאות של התנהגות והתבטאות נכונים הוא גם ישתמש בזה. "זיכרון טוב", כתב קווינטיליאן, "הוא הסימן הראשון לתבונה טבעית". פלוטראך כתב "שמעל לכל דבר אחר, חשוב לאמן ולתרגל את זיכרון הנוער, מאחר שזהו המחסן של החינוך".
במאות [[המאה ה-15|ה-15]], [[המאה ה-16|ה-16]] ו-[[המאה ה-17|ה-17]] נתפסה באירופה ה[[נצרות]] כאמצעי העיקרי לחיים טובים ומשמעותיים. בתקופה זו חלה פריחה מחודשת של [[שפות קלאסיות]] עתיקות ובהן [[עברית]], [[יוונית]] ו[[לטינית]] מאחר שהן אפשרו לקרוא את כתבי הקודש בשפת המקור ובכך היוו מפתח לעולם האלוהי.
במאות אלו, להבדיל מהמאות המאוחרות יותר, הייתה ההומניסטיקה רק בהקשר לדת ולכנסייה. ההומניסטיקנים הידועים של תקופה זו היו [[ארסמוס]], [[ג'ון לוק]] ו[[רבלייס]].
 
במאות [[המאה ה-15|ה-15]], [[המאה ה-16|ה-16]] ו-[[המאה ה-17|ה-17]] נתפסה באירופה ה[[נצרות]] כאמצעי העיקרי לחיים טובים ומשמעותיים. בתקופה זו חלה פריחה מחודשת של [[שפות קלאסיות]] עתיקות ובהן [[עברית]], [[יוונית]] ו[[לטינית]], מאחר שהן אפשרו לקרוא את כתבי הקודש בשפת המקור ובכך היוו מפתח לעולם האלוהי. במאות אלו, להבדיל מהמאות המאוחרות יותר, הייתה ההומניסטיקה רק בהקשר לדת ולכנסייה.
ארסמוס היה הומניסט נוצרי ורבלייס הומניסט פרומתאי שראה בלימוד השפות כלי להתפתחות האנושות. אך לא היו הבדלים מהותיים ביניהם בתפיסתם את תוכנית הלימודים המומלצת.
לאורך ההיסטוריה של החינוך מופיעים שמותיהם של שני בני פלוגתא רומיים [[קווינטיליאן]] ו[[פלוטארך]]. ההומניסטיקנים קיבלו מהם את הגישה ההלניסטית האומרת שצריך להציבבפני נערים מודלים לאופי וביטוי נכון.
שניהם ראו ב[[זיכרון]] ערך עליון בתהליך למידה. התפיסה הייתה שאם ילד יזכור דוגמאות של התנהגות והתבטאות נכונים הוא גם ישתמש בזה. "זיכרון טוב" כתב קווינטיליאן "הוא הסימן הראשון לתבונה טבעית". פלוטראך כתב "שמעל לכל דבר אחר, חשוב לאמן ולתרגל את זיכרון הנוער, מאחר שזהו המחסן של החינוך".
 
ההומניסטיקנים הידועים של תקופה זו היו [[ארסמוס]], [[ג'ון לוק]] ו[[רבלייס]]. ארסמוס היה הומניסט נוצרי, לעומת רבלייס שהיה הומניסט פרומתאי שראה בלימוד השפות כלי להתפתחות האנושות, אך לא היו הבדלים מהותיים ביניהם בתפיסתם את תוכנית הלימודים המומלצת. ההומניסטים היו קוסמופוליטניים. הרצון שלהם ללמד לטינית נבע מהאפשרות ליצור תקשורת ולגשר על מחסומים. הם היו אנשי העולם גם בהיבט של הכשרתם את תלמידיהם לחיים בהם הם אמורים להנהיג. ההומניסטים לא ראו עצמם כשייכים לאומה אלא לאנושות. ארסמוס ביקש מתלמידיו לשאול "לא היכן אני חי, אלא באיזו מדת אצילות אני חי. זה טוב לאהוב את מולדתך, אבל חשוב לראות גם את המולדת של כולם". בחינוך ההומניסטי לא היה מקום להתמחות.
[[ג'ון מילטון]] נחשב לאחד מהוגי הדעות החשובים של המאה ה-17. לדעתו מטרת החינוך ההומניסטית לספק לבוגר בחברה חינוך שלם ונדיב, אשר יאפשר לו לתפקד באופן נכון, במיומנות ואצילות בכל סוגי המשרות בשרות הציבורי ובשוק הפרטי בעת שלום ובעת מלחמה.
 
ההומניסטים היו קוסמופוליטניים. הרצון שלהם ללמד לטינית נבע מהאפשרות ליצור תקשורת ולגשר על מחסומים. הם היו אנשי העולם גם בהיבט של הכשרתם את תלמידיהם לחיים בהם הם אמורים להנהיג. ההומניסטים לא ראו עצמם כשייכים לאומה אלא לאנושות. ארסמוס ביקש מתלמידיו לשאול "לא היכן אני חי, אלא באיזו מדת אצילות אני חי. זה טוב לאהוב את מולדתך, אבל חשוב לראות גם את המולדת של כולם".
בחינוך[[ג'ון ההומניסטימילטון]] לאנחשב היהלאחד מהוגי הדעות החשובים של המאה ה-17. לדעתו מטרת החינוך ההומניסטית לספק לבוגר בחברה חינוך שלם ונדיב, אשר יאפשר לו לתפקד באופן נכון, במיומנות ואצילות בכל סוגי המשרות בשרות הציבורי ובשוק הפרטי בעת שלום מקוםובעת להתמחותמלחמה. מילטון נאבק בדורו ברדוקיוניסטיםברדוקציוניסטים כפי שארסמוס נאבק לפניו. אלו לא ראו בבית הספר ככלי לסיפוק כלים בכל התחומים, אלא במיצוי הכישרון הספציפי של כל תלמיד. לימוד הספרות הקלאסית ככלי ולא כמטרה בפני עצמה. ג'ון מילטון היה אחד המתנגדים הבולטים לדגש שניתן ללטינית, וכמו רוסו, [[בן פרנקלין]] ואנשי חינוך נוספים במאות ה-18, 19 הוא הטיף לכך שנושאי הלימוד יבחרו על פי מידת ההתאמה שלהם לעולמם של התלמידים. לדוגמה, הוא לימד את תלמידיו לטינית דרך טקסטים שעסקו בחקלאות.
ג'ון מילטון היה אחד המתנגדים הבולטים לדגש שניתן ללטינית וכמו רוסו, [[בן פרנקלין]] ואנשי חינוך נוספים במאות ה-18, 19 הוא הטיף לכך שנושא הלימוד יבחרו על פי מידת ההתאמה שלהם לעולמם של התלמידים. לדוגמה, הוא לימד את תלמידיו לטינית דרך טקסטים שעסקו בחקלאות.
 
===הרחבת מעגל החינוך במאות 17-19===