היסטוריה של החינוך המערבי – הבדלי גרסאות

לאורך ההיסטוריה של החינוך מופיעים שמותיהם של שני בני פלוגתא רומיים, [[קווינטיליאן]] ו[[פלוטארך]], מהם קיבלו ההומניסטיקנים את הגישה ההלניסטית האומרת שצריך להציב בפני נערים מודלים לאופי וביטוי נכון. שניהם ראו ב[[זיכרון]] ערך עליון בתהליך למידה. התפיסה הייתה שאם ילד יזכור דוגמאות של התנהגות והתבטאות נכונים הוא גם ישתמש בזה. "זיכרון טוב", כתב קווינטיליאן, "הוא הסימן הראשון לתבונה טבעית". פלוטראך כתב "שמעל לכל דבר אחר, חשוב לאמן ולתרגל את זיכרון הנוער, מאחר שזהו המחסן של החינוך". ▼

ההומניסטיקנים הידועים של תקופה זו היו [[ארסמוס]], [[ג'ון לוק]] ו[[רבלייס]]. ארסמוס היה הומניסט נוצרי, לעומת רבלייס שהיה הומניסט פרומתאי שראה בלימוד השפות כלי להתפתחות האנושות, אך לא היו הבדלים מהותיים ביניהם בתפיסתם את תוכנית הלימודים המומלצת. ההומניסטים היו קוסמופוליטניים. הרצון שלהם ללמד לטינית נבע מהאפשרות ליצור תקשורת ולגשר על מחסומים. הם היו אנשי העולם גם בהיבט של הכשרתם את תלמידיהם לחיים בהם הם אמורים להנהיג. ההומניסטים לא ראו עצמם כשייכים לאומה אלא לאנושות. ארסמוס ביקש מתלמידיו לשאול "לא היכן אני חי, אלא באיזו מדת אצילות אני חי. זה טוב לאהוב את מולדתך, אבל חשוב לראות גם את המולדת של כולם". בחינוך ההומניסטי לא היה מקום להתמחות.▼