הבדלים בין גרסאות בדף "הורמון גדילה והזדקנות"

אין תקציר עריכה
התופעה החשובה ביותר לענייננו, הקשורה למחלה זו, היא חסינות כמעט מוחלטת מפני סרטן וסוכרת, בנוסף לאותו מראה צעיר לכאורה.
 
כמו כן, ידוע כי [[שמרים]], [[תולעים]] ו[[מכרסמים]] בעלי מוטציה דומה, חיים באופן משמעותי יותר זמן מאשר קרוביהם חסרי המוטציה. צוות חוקרים מ[[אוניברסיטתמאוניברסיטת אוהיו]], בראשות ג'ון קופצ'יק, גילה שעכברי מעבדה בעלי גן לקוי לקידוד הרצפטור של הורמון הגדילה, ממש כמו חולי תסמונת לרון, חי 40% יותר מאשר עכברי המעבדה המקבילים להם, ה"בריאים". פרופסור ([[אוניברסיטת דרום אילינוי]]) [[אנדריי ברטקה]] זכה ב-[[2003]] בפרס [[קרן מתושלח]] לאריכות ימים, לאחר שהצליח להכפיל את משך חייו של עכבר מעבדה בעל מוטציה דומה{{הערה|[http://www.mprize.org/ פרס קרן מתושלח לאנדריי ברטקה], באתר הקרן}}.
 
בניסויים שערכה פרופסור [[סינתיה קניון]] ב[[נמטודה|נמטודות]] היא גילתה גן בשם [[DAF-2]], המקודד לרצפטור הקולט את אותו IGF-1. מסתבר שעצירתו של הגן DAF-2, המונעת את קליטת IGF-1, מכפילה את משך חיי התולעים הזעירות הללו. פרופסור קניון אף כינתה את הגן שגילתה בשם '''The Grim Reaper Gene''' או בעברית, '''גן מלאך המוות'''{{הערה|[http://www.dailymail.co.uk/health/article-1323758/Can-cutting-Carbohydrates-diet-make-live-longer.html [[דיילי מייל]], 26 באוקטובר 2010]}}, על שום תכונותיו אלה. כלומר, כל חבלה באחת החוליות בשרשרת המובילה מהורמון הגדילה ועד לתוצר הסופי, גורמת לננסות, אבל במקביל גם מאריכה את החיים.