פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין תקציר עריכה
התופעה החשובה ביותר לענייננו, הקשורה למחלה זו, היא חסינות כמעט מוחלטת מפני סרטן וסוכרת, בנוסף לאותו מראה צעיר לכאורה.
 
כמו כן, ידוע כי [[שמרים]], [[תולעים]] ו[[מכרסמים]] בעלי מוטציה דומה, חיים באופן משמעותי יותר זמן מאשר קרוביהם חסרי המוטציה. צוות חוקרים מ[[אוניברסיטתמאוניברסיטת אוהיו]], בראשות ג'ון קופצ'יק, גילה שעכברי מעבדה בעלי גן לקוי לקידוד הרצפטור של הורמון הגדילה, ממש כמו חולי תסמונת לרון, חי 40% יותר מאשר עכברי המעבדה המקבילים להם, ה"בריאים". פרופסור ([[אוניברסיטת דרום אילינוי]]) [[אנדריי ברטקה]] זכה ב-[[2003]] בפרס [[קרן מתושלח]] לאריכות ימים, לאחר שהצליח להכפיל את משך חייו של עכבר מעבדה בעל מוטציה דומה{{הערה|[http://www.mprize.org/ פרס קרן מתושלח לאנדריי ברטקה], באתר הקרן}}.
 
בניסויים שערכה פרופסור [[סינתיה קניון]] ב[[נמטודה|נמטודות]] היא גילתה גן בשם [[DAF-2]], המקודד לרצפטור הקולט את אותו IGF-1. מסתבר שעצירתו של הגן DAF-2, המונעת את קליטת IGF-1, מכפילה את משך חיי התולעים הזעירות הללו. פרופסור קניון אף כינתה את הגן שגילתה בשם '''The Grim Reaper Gene''' או בעברית, '''גן מלאך המוות'''{{הערה|[http://www.dailymail.co.uk/health/article-1323758/Can-cutting-Carbohydrates-diet-make-live-longer.html [[דיילי מייל]], 26 באוקטובר 2010]}}, על שום תכונותיו אלה. כלומר, כל חבלה באחת החוליות בשרשרת המובילה מהורמון הגדילה ועד לתוצר הסופי, גורמת לננסות, אבל במקביל גם מאריכה את החיים.